משפט וחצי

אז אנחנו שלישייה של חברות. קשר ממש ממש חזק, וזה מפתיע ביחס לעובדה שאנחנו מכירות 3 שנים תמימות.

הקשר שלנו מתבטא בזה שלמרות שאני גרה כל כך רחוק מהן, אנחנו הופכות את כול העולם כדי להיפגש גם בלי העזרה מהסעת בית הספר..

אז כשהן מגיעות אליי הביתה ביום שני, אני מחבקת אותן חזק ומאותו הרגע הבית מתמלא בצחוק של שלושתינו. צוחקות, מעבירות חוויות... חודש שלם לא נפגשנו שלושתינו, וכמה שזה היה חסר לי...

משעמם רק להיות בבית בבית, אני מחייגת לחברה שלי ואנחנו קובעות לצאת לסיבוב. בינתיים, החדר שלי הופך ל"סלון יופי"..

אנחנו יוצאות, יושבות בגן המשחקים שבשעה המאוחרת של הלילה נטוש. קולות של ילדים עוברים נשמעים מידי פעם, אבל לרוב הרחוב ריק וחשוך.

אנחנו בהחלט מעוררות את הרחוב, כשאנחנו נדחסות למתקנים בגן השעשועים כדי לשבת במעגל. מדברות ומדברות..

אני מתחברת לפייסבוק, ורואה שהוא שוב שלח הודעה. האקס המטומטם הזה.. 

הפעם, ההודעה לא נחמדה כמו בדרך כלל. הוא עצבני עליי, חושב שאני עובדת עליו ומותחת אותו. נכון, מתחתי אותו פעם אחת, אבל זאת הייתה הפעם היחידה.... מתחתי אותו מאוד טוב כנראה.

אני אומרת לו שמי שלא מתח אותו, זאת לא אני ושיניח לי. כלום לא עוזר... הוא מקלל אותי בלי רחמים, אני חוטפת עצבים.

במהירות אני מגישה לחברתי את הפלאפון, היא מחייגת אליו ומקללת אותו ומזהירה אותו. פתאום בפלאפון הוא לא גיבור גדול...

מקלל אותי בהודעות על זה שחברה שלי התקשרה, ומביא עליי את "חברים" שלו. בהתחלה הם התנהגו כאילו הם עשרה אנשים, אבל בגלל שאנחנו לא טיפשות מהר מאוד עלינו על מי שמשתתף בשיחה. שני חברים שלו, אחות של אחד מהם, והאקס לא היה שם בכלל. פחד.

הם התקשרו מחסום. קיללו וקיללו וניסו לרדת עלינו. אנחנו השבנו מלחמה.. לא פחדנו מהם. במיוחד ברגע שקלטנו מי הם. בסוף גם דאגתי לומר להם, אחרי שעות של שיחה, שזאת לא אני. הייתי מודה אם זאת הייתה אני שעבדה עליו!!

הבנים התחרפנו ברגע שנתנו לידיד של חברה שלי לדבר.. התקשרו עשרות פעמים במטרה לדעת מי זה. ואנחנו סיננו, מרוצות שפיענחנו בדיוק מי היה בשיחה.

הכי מצחיק, שחיבקתי את אחד הבנים שם בסוף שנה.. באמת, חשבתי שהוא אחר. לא ציפיתי ממנו לגועל שיצא ממנו באותו הערב, במיוחד לא כשזה מכוון אליי ובמיוחד כשאין להם הוכחות שזאת אני.

בסביבות 3 בבוקר חזרנו אליי. הן רצו לעשות "לילה לבן", אבל אני שרדתי רק עד 5 והתמוטטתי במיטה. בבוקר יצאנו למלחמה השנייה שלנו.. מלחמת מים!!

כן, ביזבזנו הרבה מים ואני כל הזמן הרגשתי כמו הפקחית של רשות המים.. אבל אני בחיים לא עושה מלחמות מים, אז זה היה חד פעמי. וכמה שנהנינו...

אחרי מלחמה מתישה וכיפית, כשאנחנו סחוטות ממים, התקשרו אליהן. הן היו חייבות לעלות על קו האוטובוס הבא, שהוא עוד 10 דק'...

אז המלחמה הבאה הייתה להגיע בזמן לאוטובוס.

אני ניקיתי את הבית, הן התארגנו. רצנו אל התחנה, איחרנו אבל למזלנו גם הוא איחר כמו תמיד.

סחוטות ממים הן עלו על האוטובוס, כשהנסיעה שלהן עוד ארוכה חזרה הביתה...

את הערב העברנו בצפייה בסרט החדש, "הפרש הבודד". הוא מאוד מומלץ, אבל לא מומלץ ליציאה עם חברים. התחשק לנו לצחוק, ורק בגלל שחברה שלי איחרה לא נכנסנו לקומדיה.. הסרט היה מאוד מאוד מעניין ברגע שנכנסתי אליו, אבל הייתי נהנית יותר לראות אותו עם אבא שלי, ועם החברות לראות סרט שכולנו נבכה מרוב צחוק. אבל עם חברות כמו שלי, מספיקות היו 10 הדק' שישבנו במתחם המסעדות אחרי הסרט, כדי שנצחק כמו מטורפות וכדי שכול מי שנשאר במתחם הריק בלילה, יחשוב שאנחנו שיכורות.

היו לי יומיים מדהימים, ועכשיו עצוב לי.. כי יש לי עוד המון זמן עד שאראה את חברות שלי שוב.

שיר :)