הייתי בחוף היום (הייתי גם בשבוע שעבר, אבל היום הייתי ועל היום אני אספר). 

הייתי בחוף עם שתי חברות, והיה נורא כיף. חוף ירושלים בתל אביב, מים ופירות (אני לא אוהבת פירות אבל זה עשה אותן שמח אז סבבה), אחלה גלים, ובקושי נכנסו לי מים לעיניים. הייתה לי מוזיקה טובה, וקראתי חמש פרקים מהסספר שהבאתי (גאווה ודעה קדומה, פריט שני ברשימת ספרים שלי).

ואז החלתנו להצטלם עם השקיעה. יצאו לנו תמונות ממש ממש יפות, ואז גמרנו, והחזירו לי את הפלאפון....

ואני כמו פוסתמה מפילה אותו לתוך המים.

אז עכשיו אין לי פלאפון, ואני צריכה להכנס לירושלים במיוחד כדי להביא אותו לפלאפון כדי לראות אם הם יכולים לתקן אותו במחיר סביר. (הוא עובד, אוקי? נדלק והכל. הוא רק לא קורא את הכרטיס סים והכפתור הראשי לדף הבית נדפק). זה פעם ראשונה שזה קרה לי. וזה פשוט מעצבן אותי.

עכשיו מה הקטע? נשבעת לכם (לא צריך להשבע אני יודעת, אתם מאמינים) הייתה לי תחושת בטן כזאת לפני שיצאתי מהבית שאסור לי ללכת ומשהו רע יקרה. וזאת לא הפעם הראשונה שאני יודעת משהו שהולך לקרות. אני פשוט יודעת ואולי אני בעצם מכשפה והוגוורטס שכחו לשלוח לי מכתב או משהו. . . 

טוב אין לי מה להוסיף... אני מבואסת. אין נשיקות היום סוריץ

אני יודעת שלא עידכנתי הרבה, הרבה זמן, אבל זה בעיקר בגלל זאני עובדת על הספר שלי (כן אני כותבת).

אני פשוט נכנסתי לכתוב על זה ולשאול אם מישהו מעוניין לקרוא? זה באנגלית, אז רק שתדעו, כי אני יודעת שיש אנשים שלא מי יודע מה עם שפות. 

קיצר, אם כן, שלחו לי מייל ל:

[email protected]

יש לי חלום. עכשיו זה הזכיר לי את ה נאום של מרטין לות'ר קינג ג'וניור שהתחיל באותו משפט (באנגלית), אבל יש לי חלום.

יש לי חלום לשבת בבית קפה יום אחד, עם המחשב הנייד שלי, או עם מחברת ועט, ולכתוב. ופשוט לבלות שם את כל היום בכתיבה ולגמור שם פרק אחר פרק של ספר. זה המקום המושלם. 

זה משהו קטן, ולא חשוב, אבל זה מה שאני רוצה לעשות. אולי זה מה שאני אעשה מחר בתל אביב. אולי אני פשוט אשב בקפה גרג בדיזינגוף סנטר, עם קולה ועוגה בלגית (יאמי) ואכתוב. 

זה אחד מהחלומות שלי. הדברים הקטנים בחיים שצריך להנות מהם. 

XOXO

הבעיה המרכזית שלי ברגע זה הסיבה למה אני לא פרודוקטיבית היא סדרה ערורה שנוצרה על ידי איש מסויים שאת שמו שכחתי אבל מאוד בקלות פשוט אומר לכם את שמה של הסדרה, אבל אין צורך לכך כיוון שהיא נמצאת בכותרת של הפוסט הזה.

למה לא צפיתי בסדרה הזאת לפני כן? אני צוחקת כל הזמן; ואני מתה על השירים שם (הם אפילו גרמו לג'סטין ביבר להשמע טוב); והשחקנים שם נהדרים; והכימיה בין הדמויות אפילו עוד יותר! אין לי מה לומר. אני עצובה.

עכשיו שאני צופה בסדרה הזאת אני פשוט לא מצליחה שלא לעצור להזכר שהשחקן של פין שאת שמו שוב שכחתי (משהו כמו קורי? קריס? קית'?) מת. הוא פשוט כל כך נהדר אני פשוט לא קולטת את זה. למה?

למה???

טוב זה פחות או יותר כל מה שהיה לי לומר. 

XOXO