מפנינות החוכמה של איש שאין לו כלום לומר

רותי הכריחה אותי לחזור לפה.
כאילו, אני מתכוון, אין לי זמן/כוח לעדכן בבלוג. יש לי דיי הרבה השראה, אבל בסדר, זה יש לכולם. אין לי מה לעשות איתה. אין לי מה לכתוב פה.
ואני פשוט עושה מה שרותי מבקשת ממני כי היא רותי והיא מבקשת ממני.
אז, הכרה ראשונית מחודשת:
קוראים לי יהל,
אתם לא אמורים להכיר אותי,

(אתם ככל הנראה גם לא רוצים להכיר אותי).

אני לא מישהו מיוחד,

אני יהל.

(ואני בן)

ויש לי מסיבה עוד מעט אז אני צריך ללכת להתארגן.

(ביי)