אנחנו האויב הגדול של עצמנו

אני סוף כל סוף יודעת מה אני רוצה ועכשיו אני כר לא יודעת. 

הדעות וההחלטות שלי משתנות כל הזמן .

אני לא רוצה להיות רקדנית, כי לא מרוויחים מזה כלום.

ומי רוצה משפחה בבית קטן, בלי כסף לפנק את הילדים? ואת עצמך..

ולא ברשימה שלי של ה'גבר המושלם' שהוא יהיה עשיר.

אבל מצד שני אני לא רואה את עצמי בלי ריקוד ..

(ואני בהחלט לא הולכת להיות מורה לריקוד).

כרגע, עד סוף התיכון אני יודעת שאני רוצה לרקוד. 

אבל מצד שני, אם אלך לתיכון לאומנויות,

אצטרך לוותר על כל כך הרבה דברים,

ולהתמודד עם המון דברים.

כמו, לוותר על החברים המדהימים,

שכמה מהם אני מרגישה שהם חברים לחיים.

אבל אני אהיה עסוקה כל היום, 

ריקוד ריקוד ריקוד ולימודים.

לוותר על החופשיות, הזמן הפנוי,

הפגישות הספונטניות עם החברות, עם החברים.

לוותר על חיים נורמלים ורגועים. בטוחים יותר.

אני אצטרך להגיע לתיכון בתחבורה ציבורית. 

זה לא יהיה נעים. התחברה הציבורית היחידה שאני משתמשת בה באופן קבוע,

היא האוטובוס של התלמידים.

אהיה די בודדה, כשרוב החברים שאכיר בתיכון יהיו לא מהאזור שלי.

אתרחק מהמשפחה.. כי זה לימודים ממוקדם בבוקר עד הערב. 

יהיו ימים שהם לא יראו אותי !!! ואני רגילה לראות אותם יום-יום ...

אני אהיה באיזור שלא יצא לי להתובב בו. במיוחד לא לבד...

ואם יהיה גשם נוראי? וסופה..אני רחוקה מהבית,

אין לי שום גלגל הצלה בקרבתי.

ואם לא ארגיש טוב? אקיא, או אני יודעת מה.. 

אצטרך לחזור בתחבורה ציבורית הביתה שזה חרא. 

תמיד אני מתקשרת להורים או לסבא וסבתא.

ואם אחטוף מגרנה מה שקורה לי מדי פעם?

ואם יהיה מישהו שיכור בתחבורה הציבורית ויטריד אותי? או סתם מטרידן?

ואם.. ואם כבר אפצע מכל השעות שאני ֿרוקדת? כל יום-המוןןן שעות..

ואם זה יהיה בשבילי יותר מדי? גם פעילות גופנית רצינית, וגם לקום בשש בבוקר בערך,

ולחזור מאוחר בלילה..

ואם לא אמצא ממש חברים?

ואם יהיה לי קשה מדי? פיזית, נפשית..

אוףףףףףףףף !!!!!!

החלטות החלטות החלטות !

זה יותר מדי מסובך בשבילי..