היום הוכרחתי לבוא עם המשפחה לפארק שנקרא עולם הפיות. כן,זה נשמע נורא כבר בהגייה הראשונה.
היה דווקא נחמד. די פושטי, כמו בארץ. התנדנדתי עם אמא שלי על נדנדת דרקון, התגלשתי עם אחותי במגלשות תלולות, על מעין בד שמתחכך במגלשה בצורה שגורמת למהירות שלי לצבור תאוצה. עליתי על רכבת הרים בלי ירידות בלי כלום, רק פניות מהירות וזה, 5 פעמים. בפעם החמישית אמא שלי אגרה אומץ ועלתה (פעם ראשונה מזה שנים) והיא פשוט התחרפנה. חחח זה היה מצחיק. זה רכבת שעושה פעמים והיא כזה "אפשר לרדת? אני לא רוצה שוב".
שכחתי לציין שהיא לא הסכימה לפתוח את העיניים? 
עליתי עם אחותי על סימולטור פתוח כזה, שפשוט לוחצים על כפתורים ומסתובבים-מתהפכים וזה. עכשיו, כשסיימנו את הסיבוב, לא הצלחנו לצאת. עכשיו לא נלחצתי, כי שתינו רזות ובקלות נוכל לצאת. חוץ מזה אבא שלי היה ליד , ותיעד. כמו תמיד 
ואחותי כזה בלחץ וזה עוד שנייה בוכה (כאילו יואו תרגיעי) ואז אישה אחת עזרה לנו ונסתה להבין ובסוף הסתבר שצריך לעשות עוד סיבוב.
רציתי להרביץ למישהו. מזל שהייתי סגורה. ואז עשינו עוד סיבוב בלי ללחוץ על שום כפתור ככה שלא הסתובבנו , ויצאנו. זה היה מצחיק.
אכלתי שם דונטס קטנים שיש עליהם רק סוכר. זה כל כך טעים 
מזכיר קצת לביבות מהסוג המתוק.
ואז- התחלתי להרגיש בגרון מעין כא מציק כשאני בולעת. והיה לי ממש קר. (טוב נו, קר פה) אז התיישבתי וקראתי "אשתו של הנוסע בזמן" 50 עמודים בערך.. מזל שהבאתי אותו.
ואז נסענו לאגם, בפעם ה-מי יודע כמה- ואכלנו. כמה שהייתי רעבה. באמצע היה איזה ריב מעצבן עם אחותי. כזו מגעילה לפעמים.
אחותי היא מהאחיות הפרחות האלה (לא מתלבשת ככה או משהו) אבל מתדברת אלי כמו פרחה, כאילו מה את מבינה מהחיים שלך?
וזה מעלה לי את העצבים.
הציפס היה מעולה והשניצל גם.
ואז הרגשתי שאני ממש עייפה ומותשת ולא מרגישה טוב. אבל למרות שאמרתי להורים שלי, כמובן, עשינו צעידה חסרת פואנטה, ואז חזרנו אתה, כי אחותי אמרה משהו אבל לא הקשבתי כי הייתי עם אוזניות. שמתי לב שהבתים שם ענקיים. מהממים. יואו איזה מעצבן שאנחנו גרים בישראל.
ואז נסענו ונרדמתי עם האוזניות. מי יודע כמה שירים של bjork הושמעו לי שוב ושוב ושוב.
בקיצור היה יום .. לא משהו במיוחד. אבל טוב נו.. אם אלה החיים תחיה.
ערב טוב 
ג'ואי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
