אנחנו האויב הגדול של עצמנו

אהבה בהישג יד 

אני באמת לא יודעת מה נהיה ביני לבין האקס שלי.

היינו ביחד פעמיים.

הפעם השנייה הייתה באמת קצרה. 

והיא לא קרתה כי אהבתי אותו אלא מפני שתמיד רציתי שהאהבה בינינו תתהפך ותהפוך לחד צדדית מצידו, כמו שהיה 

(בהתחלה) מצידי. 

ומאז המצב בינינו נעשה כ"כ מוזר.

במיוחד בפייסבוק. 

אני כותבת לו (בוא נקרא לו אפיק) "אפק" ואז הוא לא עונה, אני מתעצבנת, חושבת שהוא מסנן, אמורת לו דברים כועסים,

ואיזה כמה קללות בדרך. 

ואז הוא שולח קריקטורה כזו מהסוג החדש של פייסבוק לצ'אט.

ואז הכל הופך להיות שטותי. 

אני מרגישה שאני משחקת בו, בדיוק כמו שהוא שיחק בי.

אני רוצה להפסיק, אבל תחושת השליטה הזו ממכרת אותי. 

אני רואה אותו, ואני יודעת שאני ממש לא אוהבת אותו, ושהוא סוג הבחורים שמעולם לא יתאימו לי. לעולם.

אבל אני יודעת שאני יכולה להשיג אותו. בהינף יד. ואני כל כך רוצה אהבה. וזה פשוט מתאים.

וכל פעם מחדש אני אומרת לעצמי "לא! תשלטי בעצמך!"

כי אנחנו נראים טוב יחד, הוא אשר לומר חתיך, (עם כמה קוביות פה ושם), שנון בד"כ וכו'.. 

אבל יש בו משהו שחצן. ומדי פעם הוא משפיל אותי. בלי לשים לב בכלל. 

הוא אוהב מוסיקה שכולם אוהבים, הולך עם הזרם וזה מעצבן אותי. 

בחייאת, קצת טעם טוב 

שלכם,

ג'ואי