אנחנו האויב הגדול של עצמנו

הייתי הערב במשחק כדורגל. 

אולם מדהייייייייים. שחקנים טובים. פופקורן מתוק טעים. והגובה שישבנו בו היה רב !

הכרטיסים על הרבה. (בסביבות ה200 שקל למבוגר ו100 לילד). הייתה אווירה מהממת.

הכי כיף במשחק היה כשהיה גול. כולם שורקים, מנפנפים בצעיפים, מעיפים את הדגלים, דועקים, מוחאים, רוקעים ומה לא?

האווירה, האנרגיות, השמחה, ההערצה, הכבוד (והלא כבוד) היו מאוד עוצמתיים ומעניינים.

המשחק עצמו באמת שלא עניין אותי אבל הצלחתי למצוא עניין בגלל האוויירה והכל.. 

מה שבאמת ביאס אותי זה שהייתה קבוצה של אותו המקום, וקבוצה אורחת שאת הקבוצה האורחת כמעט ולא באו לראות. 

בערך 60,000 איש היו, ורק שישית או פחות אני חושבת היו מעריצים של הקבוצה האורחת. (וכי הם הגיעו מרחוק יחסית ולא מהאזור).

זה ממש עצבן אותי. הרתיח אותי אפילו.

לראות איך לא מפרגניםלהם ואפילו להפך -"הקבוצה האורחת-0 הקבוצה של המקום-(המספר של הגולים שלהם) וחוסר פרגון ואהדה וכבוד מטורף והתחרפנתי. ומילא הם היו יותר טובים, או מובילים בשלב כלשהו, או לפחות תיקו, אבל הפרש של 3 נקודות ?!?!? הם ממש לא טובים ביחס לקבוצה המקומית. 

אני מהאלה שאוהדים את ה"אנדרדוגס" , את האלה שלא מנצחים, ולא מצליחים ..

לילט ,

ג'ואי