עכשיו נניח, אני במקום מאוד נמוך מבחינתי, היה לי פרץ של בכי היום וגם אתמול מדברים לא נעימים. היום משהו הגעיל אותי והתחלתי לבכות
ועכשיו, מה שקרה, שאני גם ככה במקום הנמוך הזה, וכבר השלמתי עם העובדה שכל הלילה אעשה השלמות של שיעורים, ומחר מבחן שאני לא ניגשת אליו, ואז נמחקו לי כמה שעות של עבודה במחשב, מידלתי את שני החתולים שלי ועוד הרבה דברים, ופתאום זה קרה ועשיתי הכי קרוב שאני יכולה ללצעוק במפתיע, ועכשיו הרגשתי שאני צריכה לבוא לפה ולכתוב
ניתחתי את ההרגשה הכללית שלי וניסיתי להבין אם אני אמורה לשנוא את עצמי או לא
ועדיין לא הצלחתי להבין
לא זכור לי שאני שונאת את עצמי בכללי אבל לפעמים אני מבינה שאני תמיד חושבת בלולאה תמיד על זה שאני ישנה יותר מדי ומאחרת ומורחת את הזמן ולא מספיקה ובעצם מקלקלת הכל לעצמי ואז חשבתי אולי אני באמת שונאת את עצמי ואולי זה באמת מוצדק?? ירדתי מהציפרלקס לפני חודש הזמן הכי גרוע אי פעם לרדת מכדורים פסיכיאטריים זה היה חודש מזעזע ואני כבר לא ממליצה לאף אחד שאני מכירה ללכת ללימודים גבוהים אף אחד. כשהייתי בת 16 התיכון מירר לי את החיים וכתבתי על זה פה עכשיו מצאתי דרך אחרת להתמרמר על עצמי. החיים שלי לא נוראיים אבל הרבה זמן לא הרגשתי את השמש והרבה זמן לא שכבתי על הגב ונהניתי, זה כבר מרגיש שבחיים לא יגיע הסוף וכשהוא יגיע אני רק אחשוב איך פישלתי כמה פישלתי
בינתיים ישרא מוזמן למחוק את עצמו תמחק גם אותי על הדרך טנקס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
arnavon avak