הו , אבוי.

מרגישה כמו תפאורה 
סתם ניצבת בלי שום תפקיד חשוב 
לא משנה כלום למישהו 
כמו עוד ילד שלא יודע לשחק אז נתנו לו לשחק עץ 
ואני לא מתכוונת להשמע אובדנית כשאני אומרת שהחיים חסרי משמעות, אבל לפחות כרגע הם נראים כאלה

יותר מדי דברים שהייתי רוצה לשנות בעצמי ובחיים שלי ופחות מדי מוטיבציה 
כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, או מה לעשות בשביל לשפר את המצב

ואני קצת מתגעגעת להארו, וקצת מתחרטת שבכלל חידשנו קשר, כי עכשיו אני סתם תקועה עם רגשות לא ברורים בכלל שאין לי מה לעשות איתם

אבל יהיה בסדר 
מתישהו