נמאס לי, פשוט נמאס.
נמאס לי להיות השמנה בחבורה
נמאס לי החוסר אופציות בבגדים
נמאס לי לבדוק כל דבר פעמיים
אני לא יכולה יותר.
זה לא הוגן.
למה אני ככה?
למה אני קיבלתי את הגוף הזה?
בכל יום אני מסתכלת על חברות
ורק חולמת להיות רזות כמוהן.
אני מדמיינת לעצמי סיטואציות
על איזה חיים יפים יהיו לי ברגע שארזה.
יהיה לי חבר שיאהב אותי
אני אוכל ללכת בבגד ים, חולצות בטן, שמלות.
העצמות שלי יבלטו ואני אוכל להרגיש אותן ולא את שכבת השומן.
היציבות שלי תשתפר, פחות משקל על הרגליים.
מחשבות כאלה תוקפות אותי בכל יום בכל דקה
אבל אני לא מסוגלת
זה קשה כל כך
לא משנה מה אני עושה
אני לא מצליחה.
אני רשומה לחדר כושר
ואני פשוט לא הולכת אליו
כל פעם בתירוץ אחר.
תירוצים שאני מתרצת לעצמי. אלא למי ?
יש לי לימודים, מבחנים, בגרויות, הדרכה
אין לי זמן לכלום.
וזו רק תחילת השנה..
אני לא יודעת מה לעשות
אני צריכה תקווה.
אני כבר רוצה לעזוב הכל
ולקום בבוקר רזה.
בלי שום מאמץ בלי שום חרטה.
עוברים עלי ימים קשים,
לא הייתי בארץ הרבה זמן ולכן לא עדכנתי
אבל אני מנסה לחזור,
למצוא זמן בלוח הזמנים העמוס שלי לבלוג הנטוש הזה.
אני מקווה שאני אצליח לרדת במשקל מהר והרבה
ברגע שאגיע ליעד כלשהו אעלה תמונה.
מקווה שאתן מסתדרות יותר טוב ממני
ומאחלת לכן את כל ההצלחה והטוב שאני מאחלת לעצמי.
אוהבת המון
אנה(: