מה יותר טוב מאשר קצת מוטיבציה להמשיך את הדרך ?
הייתי על 59, ואמרתי שלעולם לא אראה שוב את מספר 6+ , אבל אז פשוט התנתקתי מהכל, והתחלתי בולמוסים בלילות, ומצאתי את עצמי עולה 7 קילו בחודשיים.ועכשיו אני על פאקינג 66 ואני פשוט לא מאמינה! בא לי להבלע עד שאני לא מורידה את הכל!!!!! וזה כזה מייאש לדעת שהמסלול הזה יהיה ככה תמיד, אבל זה הרבה יותר מייאש לנסות ולהפסיק את זה. אז... קצת מוטיבציה וחזרה לעניינים
לכל אחת יש את הקול הפנימי שלה, זה שמכיר את כל הדפקות והסגולות שיש בה, זה שיודע מה היא מסוגלת.
ואני יודעת שאני מסוגלת, אני יודעת שאני יכולה להגיד לא לאוכל, אני יודעת שכן!!!!!!!!!!!!!
הרי אוכל זה כלום, וכשמתעסקים בו אז היצר אליו גדל וגדל, אבל כשמתחילים להסתכל על זה בהגיון..על מה הייסורים ? על מה הכאב, ההקאות? כדי לאכול חתיכת עוגה? או כדור גלידה? זה באמת שווה את זה?
הנאה של חצי דקה, על ייסורי מצפון, על עלייה במשקל וכבדות.
אז לא עדיף להתאפק ? ולחכות לתוצאה הסופית שהרי כולנו יודעות שתהיה הרבהההה יותר טובה מכל אוכל שקיים.
כשמתעסקים במשהו גדול, לא רואים את כל הדברים הקטנים מסביב, וכפי שתהליך ההרזיה הוא גדול, כך האוכל הוא דבר קטן שלא צריך להסתכל עליו.
צריך להגיד לעצמך לפעמים לא, ואם זה קשה אז אולי פשוט לתקוע מסטיק בפה וללעוס אותו בלי לחשוב, או ללכת ולחתוך מלפפונים.
כשארזה- יהיו לי הזדמנויות לאכול בלב שלם, בלי לחשוב שכולם מסביב בטח חושבים שאני פרה, ובלי לחשוב שכשאזכר באנה-כשיגיע הרגע הזה שאכתוב בבלוג אני פשוט אתפרק בגלל החוסר שליטה שלי.
אני לא אוותר על זה. אני אוכיח לעצמי שאני מסוגלת!! ואני אחדיר בעצמי את עקרון הself control והוא ישמש לי בחיים דוגמא לכל שאר ההרגלים האדיוטים שלי שאני כל כך רוצה להעיף.
אני לא כמו כולם, אני לא אשבר, אני לא אהיה חלשה לאוכל, אני לא אהיה מותשת מדיאטות ואשאר שמנה כמו רוב האנשים..אני אקח את עצמי בידיים ואשים לעצמי את הגבולות ובסופו של דבר אצליח, וכשאצליח אני אהיה כל כך מאושרת, ואדע שהצלחתי, ששום דבר לא הפריע לי בדרך.
וארגיש הכי קרובה אלייך אנה, ואוכל להרגיש שאני מהווה לכולם דוגמא.
ואוכל ללבוש מכנסיים צמודים בלי להביט שעה על היריכיים מול המראה.
ואוכל לרוץ ולהרגיש קלילות, ולא את כל השומנים שלי קופצים.
ואוכל להרגיש נשית מול בנים, ולא ענקית ומגושמת.
ואוכל לדעת שהצלחתי לעמוד במטרה שהצבתי לעצמי.
ואוכל לשמוע מחמאות מכל בני המשפחה
ואוכל לראות את כל הבנות מקנאות
ואוכל להסתכל במראה לפני המקלחת ולחייך, ולא לשנוא את מה שאני רואה
ואוכל ללכת בביקיני לים בלי להתבייש
ואוכל להצטלם ולעלות תמונה עם כל הגוף בלי להתמרמר על כך
אוכל להרגיש את העצמות שלי
אני מסוגלת להגשים את החלום הכי גדול שלי! עם רק קצת יותר שליטה עצמית ואיפוק.
אני יודעת שאני יכולה! כולנו יכולות. זה עניין של רצון ועניין של כוח.. ואנחנו אנות....הרי אנחנו הכיייי מאופיינות בשליטה עצמית..לא ככה?
חוזרת לדרך החיים הנוחה ביותר, זו שממלאת אותך מבפנים ..שנותנת לך לראות אור בקצה המטרה, לצפות למשהו טוב. אנה.
התהליך הזה יהיה מייסר, ואני בטוחה שיהיו בולמוסים מדי פעם, ואני בטוחה שמדי פעם אגיד לעצמי "זה לא שווה" אבל אם אני באמת אכנס לזה ואצמד למטרה- אני אגיע לכל מקום שארצה. גם למשקל 48
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
love u ana