my pro ana

ואו ואו ואו, כמה מוטיבציה.. מכירות את זה שנטשתן את כל הרגלי האכילה הבריאים שלכן,שנבנו עם העיסוק בפרו אנה.. ואז אכלתן הכי לא בריא שאפשר(בכמויות הכי גבוהות שניתן) ועליתן ועליתן עד שבא רגע ההטהרות הזה שבו החלטתן לחזור למסלול הטוב.. אז כן זה קרה לי.. והאמת שנכנסתי לזה בחצי רגל כי אחרי חודשיים בהם בלסתי בכמויות הזויות אמרתי לעצמי"בטח תוך יומיים יהיה לי בולמוס שיחזיר אותי", הרי חודשיים נאבקתי בזה וכל יום מחדש היה לי בולמוס. בצורה מפחידה.

אבל להפתעתי הרבה..לא!

אני עכשיו(ממש עדכני לרגע זה)  במחזור ואחרי שאכלתי הרגע 2 מרקים(שניהם ביחד מעלים איזה קילו-קילו וחצי) שוקלת 64 כשלפני בערך שבוע-שבוע וחצי שקלתי כמעט 68 

אני יודעת שירדתי ממש מהר, ועכשיו הירידה נהיית יותר איטית, אבל אני כל כך פאקינג גאה בעצמי על העובדה שמאז שחזרתי לאנה לא היה לי בולמוס!!!!!! לא היה לי הרגע הזה של לאכול ברצף 10 חתיכות בשר+3 עוגות+8 משקאות שונים+מאה סוגי פחמימות וכל מה שקיים במקרר. זה פשוט לא קרה.

כי החלטתי שהסיפוק של אוכל, 2 שניות בפה, וטעם שתכלס אנחנו רגילות אליו- הוא הרבה פחות שווה מלהגשים את החלום האמיתי, מלהוכיח לעצמך ולסביבה שאת מסוגלת ולא רק לדבר ולהאמין..אלא באמת לבצע!

הרי..זה לא שמישהו מכריח אותי לאכול, זה לא שמישהו נכנס אליי לגוף ומונע ממני לרזות. זו נטו רק אני שולטת בזה!

וכשיודעים לנצל את השליטה הזו לדבר טוב, ולהנות מזה שהכוח שלך לרזות הוא בידיים שלך, אז עושים את זה!

בבית ספר אני בכלל לא אוכלת, מהבוקר עד הצהריים, זה כבר נהיה הרגל. ואז אני באה הביתה ואוכלת מרק עם קציצות בשר, ואם ממש רעבה בערב אז אוכלת סלט.

כשבא לי מתוק פעם ביומיים-שלושה אני חותכת לי 2-3 פירות עם יוגורט וקצת גרנולה ומתפנקת על זה הכי שאפשר .. נכון שיש בזה לא מעט סוכרים, אבל זה בהחלט עדיף על פני עוגה שתגרור לבולמוס ענקי שיהיה פי 800 קלוריות יותר.

וזה ממש מצליח לי! ואני ממש מקווה שזה יהפוך לשגרת חיים ולא לעוד דרך לרזות, כי זה כל כך מספק לדעת שנכנסים אלייך לגוף רק דברים בריאים, שאת שולטת במה שאת מכניסה לפה, שאת לא עוברת את ה500 קלוריות(ברוב הפעמים) ורואה ירידה במשקל!

הכל מתחיל להסתדר, בימיים האחרונים אכלתי ממש בריא, הוצאתי לגמרי מתוקים מהתפריט(שוקולדים,עוגות,עוגיות וכו). אכלתי פירות וירקות, קצת חלב עם הנס ולחם קל

ירדתי בכמה ימים מ67.6 ל64, ואני מקווה להמשיך את זה ולחזור למשקל שהייתי בו לפני חודשיים וחצי (59 ) ומשם להמשיך לרדת. 

כשבאמת רואים את המטרה מול העיניים- שום דבר לא מפריע בדרך. גם לא אוכל.

תהיה לך בטן שטוחה

ויהיה לך רגליים עם רווח טבעי, בלי שתצטרכי לעמוד מול המראה ולתפוס את השומנים כדי לראות את הרווח הזה

את תתלבשי בבגדים הכי פשוטים ועדיין תיראי הכי סקסית שאפשר, כי תהיי רזה

עצמות האגן שלך יבלטו , שזה הדבר הכי נשי שיש!

תוכלי ללכת בביקיני בלי בושה, ולאהוב את מה שאת ואחרים רואים

תוכלי להיות טינספו של פרו אנות אחרות!

כל מה שצריך זה רק דבר אחד.

self control

מה יותר טוב מאשר קצת מוטיבציה להמשיך את הדרך ?

הייתי על 59, ואמרתי שלעולם לא אראה שוב את מספר 6+ , אבל אז פשוט התנתקתי מהכל, והתחלתי בולמוסים בלילות, ומצאתי את עצמי עולה 7 קילו בחודשיים.ועכשיו אני על פאקינג 66 ואני פשוט לא מאמינה! בא לי להבלע עד שאני לא מורידה את הכל!!!!! וזה כזה מייאש לדעת שהמסלול הזה יהיה ככה תמיד, אבל זה הרבה יותר מייאש לנסות ולהפסיק את זה. אז... קצת מוטיבציה וחזרה לעניינים

לכל אחת יש את הקול הפנימי שלה, זה שמכיר את כל הדפקות והסגולות שיש בה, זה שיודע מה היא מסוגלת.

ואני יודעת שאני מסוגלת, אני יודעת שאני יכולה להגיד לא לאוכל, אני יודעת שכן!!!!!!!!!!!!!

הרי אוכל זה כלום, וכשמתעסקים בו אז היצר אליו גדל וגדל, אבל כשמתחילים להסתכל על זה בהגיון..על מה הייסורים ? על מה הכאב, ההקאות? כדי לאכול חתיכת עוגה? או כדור גלידה? זה באמת שווה את זה?

הנאה של חצי דקה, על ייסורי מצפון, על עלייה במשקל וכבדות. 

אז לא עדיף להתאפק ? ולחכות לתוצאה הסופית שהרי כולנו יודעות שתהיה הרבהההה יותר טובה מכל אוכל שקיים.

כשמתעסקים במשהו גדול, לא רואים את כל הדברים הקטנים מסביב, וכפי שתהליך ההרזיה הוא גדול, כך האוכל הוא דבר קטן שלא צריך להסתכל עליו. 

צריך להגיד לעצמך לפעמים לא, ואם זה קשה אז אולי פשוט לתקוע מסטיק בפה וללעוס אותו בלי לחשוב, או ללכת ולחתוך מלפפונים.

כשארזה- יהיו לי הזדמנויות לאכול בלב שלם, בלי לחשוב שכולם מסביב בטח חושבים שאני פרה, ובלי לחשוב שכשאזכר באנה-כשיגיע הרגע הזה שאכתוב בבלוג אני פשוט אתפרק בגלל החוסר שליטה שלי.

אני לא אוותר על זה. אני אוכיח לעצמי שאני מסוגלת!! ואני אחדיר בעצמי את עקרון הself control והוא ישמש לי בחיים דוגמא לכל שאר ההרגלים האדיוטים שלי שאני כל כך רוצה להעיף. 

אני לא כמו כולם, אני לא אשבר, אני לא אהיה חלשה לאוכל, אני לא אהיה מותשת מדיאטות ואשאר שמנה כמו רוב האנשים..אני אקח את עצמי בידיים ואשים לעצמי את הגבולות ובסופו של דבר אצליח, וכשאצליח אני אהיה כל כך מאושרת, ואדע שהצלחתי, ששום דבר לא הפריע לי בדרך.

וארגיש הכי קרובה אלייך אנה, ואוכל להרגיש שאני מהווה לכולם דוגמא.

ואוכל ללבוש מכנסיים צמודים בלי להביט שעה על היריכיים מול המראה. 

ואוכל לרוץ ולהרגיש קלילות, ולא את כל השומנים שלי קופצים.

ואוכל להרגיש נשית מול בנים, ולא ענקית ומגושמת.

ואוכל לדעת שהצלחתי לעמוד במטרה שהצבתי לעצמי.

ואוכל לשמוע מחמאות מכל בני המשפחה

ואוכל לראות את כל הבנות מקנאות 

ואוכל להסתכל במראה לפני המקלחת ולחייך, ולא לשנוא את מה שאני רואה

ואוכל ללכת בביקיני לים בלי להתבייש

ואוכל להצטלם ולעלות תמונה עם כל הגוף בלי להתמרמר על כך

אוכל להרגיש את העצמות שלי

אני מסוגלת להגשים את החלום הכי גדול שלי! עם רק קצת יותר שליטה עצמית ואיפוק. 

אני יודעת שאני יכולה! כולנו יכולות. זה עניין של רצון ועניין של כוח.. ואנחנו אנות....הרי אנחנו הכיייי מאופיינות בשליטה עצמית..לא ככה?

חוזרת לדרך החיים הנוחה ביותר, זו שממלאת אותך מבפנים ..שנותנת לך לראות אור בקצה המטרה, לצפות למשהו טוב. אנה.

התהליך הזה יהיה מייסר, ואני בטוחה שיהיו בולמוסים מדי פעם, ואני בטוחה שמדי פעם אגיד לעצמי "זה לא שווה" אבל אם אני באמת אכנס לזה ואצמד למטרה- אני אגיע לכל מקום שארצה. גם למשקל 48