אם יש צד שלילי בכל המערכת יחסים הקלילה-מגניבה-מדהימה-ועמוקה-בו-זמנית שיש לי איתו, זה שהזמן בו אנחנו לא ביחד הופך להרבה יותר מעפן. למשל היום, התעוררתי מחובקת איתו במיטה הגדולה שלו מתחת לפוך, עדיין כאב לי הגרון מהוירוס המציק שתקף אותי בימים האחרונים אז הוא קם להכין לי תה חם, ככה בלי שביקשתי בכלל. ואז היה בוקר מושלם ומלא בסקס מתוק וארוחת בוקר מספקת.. אבל אז הגיע אחהצ והזמן שלי ללכת לעבודה. אחרי הבוקר המדהים הזה המשמרת האפורה נראתה שחורה.

אני מתקשה להנות מהדברים הקטנים בשגרה שלי כי הכל הופך לכלום בהשוואה לזמן שאני מבלה איתו.

זאת לא התאהבות מטורפת ואובססיבית.. זה משהו עמוק יותר, רגוע יותר. אני אוהבת את עצמי כשאני איתו.. ולא שאני צריכה אותו כדי לאהוב את עצמי. הרי אנחנו קצת שונים עם כל אחד מהאנשים שסובבים אותנו; אני אחת בעבודה ואחרת עם המשפחה ואחרת לגמריי עם החברים הטובים.. אז הבחורה שאני כשאני איתו, זו האהובה עליי.