אמבטיית מחשבות

בלי קשר למצעדים שהיו ונגמרו. קפץ לי הנושא. 

אין מצעד לסטרייטים. אין פורומי סטרייטים. גם אם אני לא חובבת שפיכת לב בפורומים,
(אבל משום מה בבלוג כן :S)
יש לי אפשרות להצטרף לקבוצות התמיכה האינטרנטיות הללו.
יש לי אפשרות ללכת למצעד ולהכריז בגאווה שאני נמשכת לגברים ולנשים כאחד
(או לבוא במסווה סטרייטית ולגלות לאנשים מועטים מי אני באמת)
יש לי אפשרות להכריז על השוני עם צמיד גאה שכרגע יושב במגירת הסודות שלי,
 עם תמונות ויומנים שלי מכיתה ח'.

אנשים רבים שואלים על המצעד
מה יש להם להתגאות כ"כ הרבה?!?!?!   

ועל זה, יש לי תשובה פשוטה. 
אם יש לך לימונים. תעשה לימונצ'לו.
פשוט מאד. מה לעשות? רוב האנשים (לפי איך שאני רואה) לא היו בהכרח רוצים 
להיוולד גבר בתוך אישה,
או שיעמוד להם במלתחות של הבנים,
או שהם לא יבינו למה לכולם יש רק סקס בראש ורק להם אין.  

להיות שונה זה חרא. 
אלא אם אתה בוחר שזה לא יהיה.
אפשר להיות גאים במה שיש.
אפשר לאהוב את השוני שבנו, ולשמוח שאנחנו לא כמו כולם.
האם זה קשה? בטח.
בדיוק מהסיבה הזו צריך פורומים.
בדיוק מהסיבה הזו צריך מצעד גאווה.
שאנשים שירגישו בושה עם מה שהם יגלו שיש עוד הרבה כמותם.
שיש עוד שונים ומשונים מהם. שיש אלפי גוונים בתוך הספקטרום המצומצם.
 

ולסטרייטים? 

להבין שיש שונה מהם.

שמותר להתגאות במי שאתה. בין אם זה במיינסטרים המיני או לא.

מג יקירתי? רצית לומר משהו?

צודקת. אבל פאק איט! זה הבלוג שלי D: 
לילה טוב כולם.