הולכת לי בחושך, המוזיקה מתנגנת לי באוזניים..
12 בלילה זה אחלה שעה סתם לשוטט בחוץ ולחשוב,
הכל כל כך שקט, אין אף אחד.
אז המחשבות מציפות אותי, בעיקר זיכרונות מהעבר..
ומה שאני לא מבינה ואני בחיים לא אבין,
זה איך שאני, שפגעו בי ודרכו עליי - עדיין אבודה,
ואלה שדורכים, משפילים ופוגעים ממשיכים בחייהם הטובים והמאושרים?
אני באמת מקווה שקארמה זה דבר שקיים,
אחרת העולם הזה הוא פשוט מקום עצוב ולא מאוזן
אחת המדהימות, ברצינות. פשוט צפתי לתוך השירים שלה.