רק רציתי להיות מאושרת

עכשיו הגיע הרגע הזה שהחופש מסתיים וכולם משתגעים.

טוב כולם חוץ ממני.

היום הטמטום של החופש הגיע לרמות חדשות אצלי בבית, כשאח שלי בכה בפעם החמישית, הפעם על זה שישבתי לו על היד.

(מי שתוהה לעצמו, אח שלי בן חמש)

אני לא מבינה מה הקטע הזה של השיגעון הזה.

נשארו עוד כמה ימים עד לימודים ואיכשהו כל העולם החליט שהחופש נגמר.

כל חדשות הבוקר כבר הספידו את החופש כאילו נגמר ובכל החנויות כבר הורידו את המחברות והאלה.

אז אני אומרת לעצמי,

למה

לעזאזל

אתם

הורגים

את

כמה 

ימי 

החופש

האחרונים

שנשארו????

לצערי אשקר כשאגיד שלא נדבקתי בכללל בטמטום בחופש.

ביום חמישי חברה שלי התקשרה אלי ואמרה לי שאנחנו הולכות להופעה של דודו אהרון.

רק לידע כללי, אנחנו לא מעריצות שלו, לא מכירות את השירים שלו, לא שומעות אפילו שירים מהסוג הזה.

אז למה היא רוצה ללכת?

כי זה בחינם.

אז הלכנו שתינו וכמופע חימום היה את: *תופים*

אודי ואביעד!

שני אנשים שלא יודעים לשיר, אבל שרים.

שני אנשים שלא ממש יודעים לעשות סטנד אפ, אבל עושים.

שני אנשים הזויים קיצור.

בסוף רק אחרי שעה וחצי הוא עלה.

וגם זה בעיקוב.

נגמר המופע חימום ומזמינים את דודו.

הלהקה מתחילה לנגן.

אחרי חצי שעה הוא עולה לבמה.

ועל זה נאמר,

מה.

מה.

מה.

מה קרה פה?

לא ידוע.

אחרי שני שירים שלו אני והיא עפנו הביתה.

מסקנה: לא כל מה שבחינם צריך לקחת.

אנשים,

נצלו טוב טוב את הימים האחרונים וכל מי שאומר שהחופש נגמר,

סתרו לו על הפנים ותגידו שהוא רוצח את החופש כשהוא אומר דבר כזה.

חופש!

חופש!  

חופש!

חופש נעים!