לפעמים בא לי פשוט לרוץ ולעזוב הכל, לברוח למקום גדול כמו שדה ענק עם פרחים,
ופשוט לצעוק כמה שאני יכולה ולרוץ עד לאיפה שהרגלים שלי נושאות אותי.
לפעמים אני רק רוצה לעוף מפה הרחק, למקום שלא ימצאו אותי לעולם, ולחיות שם בשקט.
לפעמים אני רוצה שתניחו לי להיות לבד, גם אם רק לכמה שעות, להיות עם עצמי ועם המוזיקה שלי.
מעצבן אותי כשאנשים שואלים אותי שאלות כמו:
למה את כל הזמן עומדת?
או למה את כל הזמן קופצת ככה ומדברת כל הזמן?
אני אגיד לכם למה.
אתם המובוגרים, בעבודה שלכם, יכולים לזוז כל הזמן, מתי שבא לכם לקום ולעשות הפסקה, לדבר עם אנשים מתי שאתם רוצים.
טוב אנחנו התלמידים, לא יכולים.
נסו אתם לשבת במקום,
בלי לקום,
בלי לדבר,
בלי להפריע,
בלי להרעיש,
בלי לזוז כמעט,
להקשיב,
ולרשום כל מיני דברים חשובים.
במשך חצי יום.
7 שעות.
שעה וחצי רצופות כל פעם.
ואל תגידו לי ש"גם אנחנו עשינו את זה כשהייתם ילדים" כי היום זה לא מה שהיה פעם.
היום לומדים יותר שעות, יותר קשה ויותר ילדים בכיתה.
זה לא כל כך כיף כמו שזה נשמע.
למען האמת זה קשה מאוד.
אז אל תשאלו אותי למה אני כל הזמן עומדת באוטובוס,
כי מי שיושב במשך יותר משש שעות בלי לדבר ולזוז,
חייב לעמוד לפחות אותו הזמן.
לפעמים אנחנו מרגישים כל כך טוב עם עצמנו,
רואים את עצמנו בדרך טובה יותר, יפה יותר, ומתפעלים איך לא ראינו את זה מקודם.
אנחנו זה מי שאנחנו.
אף אחד לא יכול לשנות את זה.
אפילו לא אנחנו.
הדבר היחיד שמשתנה הוא מה שאנחנו חושבים על עצמנו.
איך שאנחנו רואים את עצמנו.
לפעמים אני מרגישב כל כך חרא עם עצמי,
שבא לי פשוט לבכות על מישהו.
לבכות ולצעוק ולקלל את כל העולם.
לפעמים בא לי רק לשכב בשקט ולתת לדמעות לצאת בלי חשבון.
לפעמים אני רוצה רק שהזמן יעבור, שהענן שמעל הראש שלי יתפוגג, לעולמים.
לפני שאני יושבת וכותבת,
אני מרגישה את הדגדוג הזה באצבעות שמודיע לי
"זמן לכתוב!"
ואז אני מתיישבת ונותנת לאצבעות לרוץ על פני המקלדת ונותנת לעצמי להיות הכי חופשית, הכי פתוחה.
אני אוהבת לכתוב,
זה מרגיע אותי.
לכל אחד יש את הפעולה שלו, שמרגיעה אותו.
זה יכול להיות כל דבר.
יש אנשים שכותבים או מציירים,
ויש כאלה ששרים לעצמם או רוקדים.
כל אחד והפעולה שלו.
לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה.
אנחנו עושים את זה בלי לחשוב וזה עוזר לנו.
אז לפעמים,
בא לי רק לרוץ בשדות,
בלי אף אחד,
בלי שום דבר שיעצור אותי,
לנצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Little Geek