-
בפעם הראשונה שנתקלתי בך, הרחתי את זה עוד לפני שנתקלנו. ווניל ודובוני ג'לי.
כמו הריח מחנות הממתקים שמתחת לבית שלי.
אז עוד לא ידעתי שאתה עובד שם, ועוד לא ידעתי כמה זה ישנה לי.
אז התנגשנו, כמעט ראש בראש ומצאתי את עצמי על הרצפה.
אתה נעמדת בזריזות ומיהרת לעזור לי, שואל אם אני בסדר.
ואז הסתלקת. אפילו לא הבטת לאחור. לא ציפיתי שתזכור אותי, אבל כנראה שלא הייתי מופתעת כשנתקלת בי בפעם השנייה, והפעם לא בטעות.
אמרת שזו יד הגורל. לא ידעת שהרחתי שוב את זה, אותך, ווניל ודובוני ג'לי.
הפעם, אמרת, אתה חייב התנצלות מרשימה. והזמנת אותי לסרט.
אני לא אשקר כשאומר שנהנתי, וראיתי שגם אתה.
עד היום אני לא מבינה איך זה קרה, שבחרת להתנגש בי, וגם בה כנראה. בה שאיתה אתה בגדת בי. או שאתה בגדת בה איתי אני עוד לא בטוחה.
אני גם לא אוכל לדעת למה, ובזה אני בעצם אשמה, כי נידיתי אותך, נידיתי אותך מחיי.
וגם היום, כל בוקר כשאני עוברת על יד חנות הממתקים שמתחת לבית שלי בדרך לעבודה, אני מריחה אותך. ווניל ודובוני ג'לי. ווניל ודובוני ג'לי כמו אז, כשהתנגשנו בפעם הראשונה.
-
הכתיבה שלי - זה מה שמשמח אותי