רק רציתי להיות מאושרת

חזרנו לדבר, ביום רבעי.

לא חשבתי שזה יקרה אבל זה קרה.

ואני הייתי זאת שיזמה.

מי? אני ווואנבי.

אנחנו לא חברות, ממש לא.

שום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

אבל, כן אני מתגעגעת לצחוקים שלנו.

סך הכל, כשהיינו רק שתינו היה לנו כיף.

היא הייתה כל הזמן צוחקת (ממני) ותוססת ומלאת חיים.

אז ביום רביעי התיישבתי לידה, ופשוט חייכתי.

וזה עשה את שלו.

ביום חמישי דיברנו עוד קצת, וזה היה נחמד.

ביום שישי בבוקר, דיברנו בפייסבוק בפעם הראשונה מאז שהפסקנו.

לא משו חשוב, סתם קישקושים.

היא שאלה אותי מה אני לובשת ואמרה שזה נחמד.

אחר כך בבית ספר דיברנו וגם קצת אחריו.

זה הרגיש לי כמו פעם, גם כשיודעים שהכל השתנה. טוב לפחות מבחינתי.