| 8/2014
אותה של הבית
אם תיכנסו במקרה לחדר שלה, הדבר הראשון שתראו יהיה הכיסא שלה, הלבן והגדול, ומאחוריו את המיטה.
ליד הכיסא אתם תראו את השולחן שלה, לבן וגדול עוד יותר, וכמה שהוא גדול, עדיין לא תוכלו לראות אותו מתחת לכל הדברים.
יש על השולחן מחשב לבן, שכנראה יהיה פתוח על פייסבוק או איזה שיר ישן ביוטיוב.
לידו תהייה ערמה של מגזינים ישנים שהיא התעצלה לשים במדף, יחד עם כמה מחברות.
גם כמה עטים צבעוניים יהיו שם, יחד עם מחברת חבוטה, מלאה בתווים.
אם תכנסו עוד קצת תוכלו לראות את הארון שלה, מלא בבגדים שהיא אף פעם לא תלבש כי היא אוהבת רק את החולצה הזאת ואת המכנסיים ההם, והם לא יהיו שם, כי הם בכביסה, שוב.
בארון יהיו מדפים מלאים בספרים שאת כולם היא מכירה בעל פה ועדיין תמשיך לקרוא אותם, עד שיגיע ספר חדש, שיצטרף למדף.
מאחורי הארון בפינה יושבת הגיטרה שלה, כחולה ומחשמלת, על פוף וורוד זוהר, מחכה שהיא תעביר את אצבעותיה על המיתרים, ותנגן, כאילו החיים שלה תלויים בזה.
ואז אתם כנראה תדרכו על משהו, המכנסיים שלה, כי היא אוהבת לישון בלעדיים, ויחד עם חולצה רחבה, ישנה ומלוכלכת מתנועת הנוער שלה, בצבע צהוב זרחני.
ואם תרימו מבט, אל המיטה, תראו אותה שם, ישנה, קפואה כמו בובה, כל כך יפה מכדי להעיר אותה, כל כך שבירה.
ואם היא נתנה לכם להיכנס לחדר שלה, למבצר שלה, סימן שזה מותר, סימן שהיא מרשה לך לראות אותה, לראות אותה סוף סוף, אותה של הבית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Little Geek