רק רציתי להיות מאושרת

מכירים את הרגע שאתם מגלים שכמה שהדברים גרועים הם מתגלים כהרבה יותר גרועים?
אני לא הכרתי.
עד שהבנתי כמה דפקתי לעצמי את החיים.
לא ידעתי כמה מדברים עליי מאחורי הגב, כמה משקרים.
לא רציתי לחשוב שיש עוד אנשים שאמרו את זה, לא רציתי לשמוע.
להגנתי זה הגיע אליי בהדרגה,
אבל לא משנה כמה הדרגתי זה, יש דברים שבאים בבום.
והבום הזה,
הוא כואב.
כואב כמו חוסר בחמצן עד שאתה נחנק,
כואב כמו מיליון שרפות מבפנים,
כואב כמו אגרוף בבטן שמעיף באוויר,
כואב כמו סכין בגב.
הא אירוני, זה בדיוק מה שזה.
חתיכת סכין בגב, מכל האנשים שהעזת לקרוא להם חברים.