רק רציתי להיות מאושרת

ואני שוכבת לבד במיטה והמחשבות ריקות.

ואין שום תחושה.

אני מנסה להיזכר איך זה להיות איתו, כי אני אוהבת אותו. באמת.

ופתאום זה קשה ומנוכר, ושום רגש לא עובר בפנים.

שוקלת לחפש איזה מישהו להיות איתו ממש עכשיו. רק בשביל להרגיש משהו.

אבל מבינה שאף אחד כבר לא יכול לגרום לי להרגיש כרגע שום דבר.

והשיער שלי נושר.

אומרים שלחץ הוא המוקד.

אולי.

אני מפחדת. השיער שלי הוא הדבר הכי יפה שלי, הוא הדבר הכי חשוב לי בחיצוניות שלי.

בלעדיו, אני באמת לא יכולה להיות עם אנשים בכלל.

הוא המחסום שלי, המגן שלי, התפאורה לחיוך שאני מפזרת לכל עבר.

במקלחת גושים של שיער נפלו בין אצבעותי.

כבר כמה זמן שאני שמה לב שהוא נושר בצורה לא רגילה.

אבל זה כבר מוגזם.

ומפחיד.

היום בקושי נגעתי בו. אפילו לא הסתרקתי.

אני מרגישה שהוא יותר דק.

ואני חוששת מה יקרה לו בעתיד.

אולי יש קשר בין השניים ואולי לא.

ואולי אני מטורפת ואולי לא.

אולי הכל בראש שלי ואולי לא.

ואולי, רק אולי, אני צריכה לישון. ולתת לזמן לעבור.