לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק רציתי להיות מאושרת



Avatarכינוי:  The Little Geek

בת: 11

Skype:  michal_and_smile 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: :P. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"הפתעה!"


ערב.
עוד מעט החברים צריכים לבוא, יש לך יום הולדת.
את הזמנת 4 חברים, אין לך הרבה.
"את יכולה לקפוץ רגע לשכנה כדי להביא לה כמה דברים?"
ברור למה לא?
אבל למה לעזאזל היא צריכה את כל הזבל הזה?
נו טוב זה לא ענייני.
טוב נו אני אראה לך איך השתפרתי בגיטרה.
עוד מעט שש ובשש וחצי הם צריכים לבוא אז כדי שאני אחזור הביתה.
היי אבא, מה אתה עושה פה בחוץ?
כן היד שלי בסדר, פחות כואב, כן תיקח את הסלים, תודה.
נכנסת הביתה, התקף לב.
"הפתעה!"
כל כך הרבה אנשים שעומדים בסלון שלי,
ועשו לי מסיבת הפתעה.
סליחה, כל כך הרבה חברים שאוהבים אותי עשו לי מסיבת הפתעה.
אני חושבת, שיותר מהעובדה שהופתעתי,
פשוט התרגשתי לראות כמה הם באמת אוהבים אותי ורוצים אותי בתור חברה.
יותר מזה, כשפתחתי מתנות,
אלה לא היו מתנות עם התגית "בנות",
אלה היו מתנות עם התגית "מיכל".
הם מכירים אותי.
הם אוהבים אותי.
הם החברים שלי.
וכרגע, אני מרגישה כל כך ברת מזל,
שיש לי את החיים האלה,
החיים הכל כך נפלאים האלה.
נכתב על ידי The Little Geek , 20/3/2015 19:11   בקטגוריות >אהבה 3>, אנשי העם שלנו, בית -,-, בית ספר ._., דברים למחשבה על החיים..., הכתיבה שלי, חגים ושמחות, חיי החברה המרגשים שלי, מה שבפנים, מסיבות :P, משפחה *~*, רגשות שמחים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נראה לי שטעויות זה בגנים שלי


אז חזרתי מעוד שבוע בשטח. מי שלא יודע שיציץ פה.

האמת שחזרתי ביום שישי.

אבל מאז אני חיכיתי שתתקשר אבל עוד לא התקשרת. ופה זאת הנקודה שאיבדתי תקווה.

זוכר שאמרתי שאני אשאל אותך? אז כן שאלתי. שאלתי למה אתה עושה את זה.

ואתה אמרת שאתה לא יודע.

כאילו שהאמנתי לזה.

אמרתי בסדר, והבלגתי.

בלילה הראשון לא דיברנו ממש, רק קצת.

בלילה השני, היה בר בשטח.

אנחנו דיברנו שמה, בזמן שכולם היו עסוקים ואתה שיכנת אותי לישון לידך.

ואני הסכמתי.

זה היה נהדר.

חיבקת אותי ואמרת לי שאני לא צריכה ל"הכניס את הבטן" כי אני מושלמת גם ככה.

אני לא זוכרת את הלילה השלישי. ממש.

נראלי שהיינו ביחד איפשהוא, אבל אני לא זוכרת.

אבל את הלילה הרביעי אני זוכרת, או יותר נכון, את הערב הרביעי כי אתה היית צריך ללכת.

בערב הזה היה ביקורי הורים ואני פגשתי את אמא שלך, אישה נחמדה מאוד דרך אגב.

ועשיתי את אחת הפדיחות הגדולות ביותר שיש,

קראתי לך בן זונה ליד אמא שלך.

פדיחה.

וכמובן משהתנצלתי אבל זה היה כל כך מביך.

אחר כך הלכתי וראיתי אותך עוד פעם רק במסיבה הענקית שהייתה שם.

אמרת שאתה הולך ואני חיבקתי אותך ואמרתי לך להתקשר אלי. אתה אמרת מחר? ואני אמרתי, לא, אולי שבוע הבא.

ואני עדיין מחכה לשיחת הטלפון שלך.

אני חושבת שהשתגעתי.

למה אני מחכה באובססיביות כזאת?

אני פשוט פטטית חסרת תקנה.

נערה מתבגרת מטופשת עם הורמונים.

למה לעזאזל, אני כל כך רוצה שתתקשר?

 

-

יש לנו הגדרה אתה יודע.

ידידים+.

זה מה שאנחנו, ואולי, זה מה שנועדנו להיות.

-

נכתב על ידי The Little Geek , 8/7/2014 16:36   בקטגוריות ידידים+, >אהבה 3>, חופש 2014 XD, חיי החברה המרגשים שלי, מה שבפנים, מסיבות :P, רגשות שמחים, אופטימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Little Geek אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Little Geek ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)