רק רציתי להיות מאושרת

היא שוב פעם כאן.
כלומר שתיהן כאן.
היא והמפלצת ירוקת העיניים.
למה היא בכלל כאן? 
אלו לא השעות שלה.
שתלך הביתה, ותשאיר אותי עם החברה הטובה שלי.
כשהיא כאן, זה כאילו אני לא קיימת.
ואז.... המפלצת הירוקה באה.
והיא נכנסת לתוכי, והורגת את כל מה שתמים וטוב בתוכי.
אני כל כך מקנ... לא!
אסור להגיד את זה. זה לא נכון.
אני ממש לא.
ואולי אני כן?
אולי אני מקנאת?

הו דאמט.
אני כל כך מקנאת בתשומת הלב שלה.
למרות שזה לא יפה, אני ממש מקווה שהיא תעבור מדינה.

היא כמו קרן שמש.
לכל מקום שהיא הולכת, היא מאירה אותו בחיוך שלה.
כל מקום שהיא באה אליו, הכל נהייה יותר שמח, יותר טוב.
כמו השמש, היא זוהרת.
והחיוך שלה כל כך חמים ונעים, שאתה כבר מרגיש יותר טוב.
כל אחד יכול לקבל את החיוך שלה, גם בלי להרוויח אותו, כי היא נותנת אותו בחינם.
חבל רק שאתה איבדת את הזכות שלך, לקבל קצת מהחיוך שלה, חיוך של קרן שמש.