זה הדבר הכי קשה שאי שפעם עשיתי.
שלושה שבועות מתוך 16.
אני מתפרקת.
הכל קשה. הכל.
לנשום לאכול לקרוא לעבוד
ללמוד.
אני קורסת.
שום דבר לא עובד והקוד שלי קורס ואני מגישה שגיאות
ואני מאוכזבת מאוכזבת מאוכזבת מעצמי.
כל כך כל כך מאוכזבת.
ואני מתמוטטת תחת הקושי ואני מרגישה לבד.
ישנה עם ארבע בנות
ואני לבד.
אני אפילו לא אוהבת ללמוד.
ואני מתפרקת וקורסת ומתמוטטת תחת המערכת
ואין מענה ואין תמיכה
ואני רציתי להיות שם
ועכשיו אני לא רוצה לחזור.
זה הדבר הכי טוב שאני הולכת לעשות בחיים שלי.
אבל כרגע שוברת אותי המחשבה לחזור לשם ולהתחיל עוד שבוע.
הדמעות שלי עצורות כבר כמה ימים.
עכשיו אפשר לשחרר
רק קצת
רק קצת לשחרר.
כולם אומרים את כל כך חזקה
את כל כך טובה את תצליחי
ואני לא יכולה לאכזב לא אותם לא אותי
אני נשברת לרסיסים ואוספת את עצמי
ומנסה לנשום
אם רק הייתם יודעים כמה שזה קשה.
ואני לא ישנה ולא נחה ולא אוכלת
ולא חיה
כמו שאני אמורה. כמו שאני צריכה.
רק רציתי להיות אני
למה זה נהייה כל כך קשה?
למה נהייה סיוט להיות אני?
רק רציתי לנשום
ועכשיו אני מתחת למים
טובעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Little Geek