רק רציתי להיות מאושרת

-

בפעם הראשונה שנתקלתי בך, הרחתי את זה עוד לפני שנתקלנו. ווניל ודובוני ג'לי.

כמו הריח מחנות הממתקים שמתחת לבית שלי.

אז עוד לא ידעתי שאתה עובד שם, ועוד לא ידעתי כמה זה ישנה לי.

אז התנגשנו, כמעט ראש בראש ומצאתי את עצמי על הרצפה.

אתה נעמדת בזריזות ומיהרת לעזור לי, שואל אם אני בסדר.

ואז הסתלקת. אפילו לא הבטת לאחור. לא ציפיתי שתזכור אותי, אבל כנראה שלא הייתי מופתעת כשנתקלת בי בפעם השנייה, והפעם לא בטעות.

אמרת שזו יד הגורל. לא ידעת שהרחתי שוב את זה, אותך, ווניל ודובוני ג'לי.

הפעם, אמרת, אתה חייב התנצלות מרשימה. והזמנת אותי לסרט.

אני לא אשקר כשאומר שנהנתי, וראיתי שגם אתה.

עד היום אני לא מבינה איך זה קרה, שבחרת להתנגש בי, וגם בה כנראה. בה שאיתה אתה בגדת בי. או שאתה בגדת בה איתי אני עוד לא בטוחה.

אני גם לא אוכל לדעת למה, ובזה אני בעצם אשמה, כי נידיתי אותך, נידיתי אותך מחיי.

וגם היום, כל בוקר כשאני עוברת על יד חנות הממתקים שמתחת לבית שלי בדרך לעבודה, אני מריחה אותך. ווניל ודובוני ג'לי. ווניל ודובוני ג'לי כמו אז, כשהתנגשנו בפעם הראשונה.

-

הכתיבה שלי - זה מה שמשמח אותי

אז ישבתי לי בהפסקה במדרגות עם וואנבי וצומית (שתי בנות שאלה יהייה הכינוי שלהן, תבינו לבד מאיזה סוג הן) ועוד מישהי.

ודיברנו כמו שכל ילדה מתבגרת עושה בהפסקה.

ואז היא הלכה וצומית וואנבי ואני נשארנו.

והשיחה לא הלכה כזה יפה. היא הלכה ככה:

"שמתם לב שהיא תמיד שמה אותנו כאופציה שנייה? אנחנו תמיד מספר שתיים"

"היא באה אלינו רק כשמשעמם לה"

"היא גם ממש מעצבנת אותי. ממש אבל"

"היא גם כל הזמן נידבקת אלינו. מי היא חושבת שהיא?"

"רק התפללתי שהא כבר תלך"

ואני יושבת שם, ומקשיבה, והדבר הראשון שרץ לי בראש, או יותר נכון בבטן זה: בא לי להקיא.

זה כל כך הגעיל אותי, כל כך הרגיש לי צבוע, כל כך לא נכון.

לדבר עם מישהו כאילו כלום ואז ללכלך עליו שנייה אחרי שהוא הולך?

זה לא נשמע טיפה לא יפה?

אז פשוט קמתי והסתלקתי משם כשאני אומרת "אתן פשוט מגעילות אותי".

לא יכולתי להמשיך לשבת שם.

זה כמו להשתתף בפשע רק שלא אתה פגעת.

זה כמו לתת למשהו מתנה ואז לדפוק לו אותה בראש.

זה כל כך אכזרי, כל כך מרושע, כל כך... אנושי.

וכאב לי. לא רק בגלל שזה קרה לה, בגלל שזה קורה לכולנו, כל הזמן.

אז כן כאב לי. כאב לי כי היא לא ידעה כמה היה יכול לכאוב לה.

אחר כך הלכתי עם וואנבי לדשא, זה שמתחת לבית שלה, סתם כדי לדבר.

לא הזכרתי את מה שקרה וגם היא לא. זה נראה היה כאילו שכחנו. אבל אני לא שכחתי.

והלך לנו מעולה. באמת.

השיחה זרמה והיה פשוט יופי.עד שהוא הגיע.

שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה איתו, באמת הוא בן אדם נחמד וידיד שלנו והוא בסדר. טוב בסדר עד כמה שאפשר כשאתה מבלה איתנו.

ואז זה קצת התחיל להשתבש.

בהתחלה הייתי בטוחה שזאת רק אני, אבל אז שמתי לב לזה באמת.

זה התחיל כשהיא גנבה לי את הפלפון.

ואז כשהיא התחילה לקלל אותי בלי סיבה.

ולבעוט בי.

ולתאר את כל החולשות שלי בעינייו.

ואז זה פשוט הכה בי.

היא מנסה לגרום לי להראות רע, חלשה.

היא ניסתה לפגוע בי.

היא גם שיקרה לי המון במשך כל הזמן הזה שהיינו חברות ועכשיו זה פשוט פגע בי.

היא מנסה לתקוע לי סכינים בגב.

וכל פעם מחדש אני מנסה להתעלם מזה.

אבל כשזה פוגע לך בפרצוף בכזאת ישירות, זה קשה להתעלם.

אני לא יודעת למה היא עושה את זה, אבל היא עושה.

אולי היא מנסה שיאהבו אותה יותר, אולי היא מנסה שיאהבו אותי פחות או שהיא מקנאה.

הכל יכול להיות אבל זה לא מה שחשוב.

מה שחשוב הוא שאני סמכתי עלייך, ואת מנסה רק לפגוע בי.

אני סיפרתי לך מלא דברים, ואת רק שיקרת לי.

למה?

אז הלכתי הביתה ולא אמרתי כלום, טוב אולי הייתי קצת מרושעת אליה אבל באמת שבקטנה, ופשוט זה כאב לי.

וזה עדיין כואב. כמו פצע פתוח. פצע פתוח שלא ייסגר בזמן הקרוב, כל עוד את שם, מנסה לתקוע לי סכינים בגב.

לפני כמה ימים שודר הפרק הראשון בסדרת האח הגדול.

אני ממש לא מבינה למה משדרים תוכניות כאלה.

לפי תובנתי (חיחיחיחי מילים גבוהות כאלה^^) למה אני צריכה לצפות בתוכנית שבה נראים תערובת של אנשים כלואים במקום אחד כשיש לי את זה כל יום בית ספר?

באמת.

למה שמשהו ירצה לראות אנשים משועממים שכל הזמן רבים אחד עם השני?

אם זה חסר לו, סימן כנראה שחסר לו חברה.

האח הגדול מעביר גם תכנים כל כך לא נכונים לפעמים.

הוא מעביר אנשים שהוא יודע שהם מתעצבנים בקלות כדי שיריבו ויהייה רייטינג וזה לא ממש נכון.

זה לא נכון מבחינה מוסרית כלפי הקהל, כלפי האנשים עצמם.

ולמה זה?

בשביל כמה אחוזי רייטינג?

זה פשוט ביזיון.

לפעמים אני מרגישה שצפייה באח הגדול תוציא אותי מפגרת.

בגלל שלא ראיתי את הפרק הראשון, משהו יכול להגיד לי אם יש שמה דמות משכילה?

דמות גותית?

דמות בעלת חשיבה שונה?

כי לפי דעתי אין.

ולמה זה? כי הם מסננים אותם.

כן, הם מסננים אותם כדי שחס וחלילה לא יהיו כאלה בבית.

ואני שואלת, מה רע בזה?

הרי רציתם שיהייה מגוון אנשים אז למה לא הם?

וזאת אנשים נקראת 'גזענות'.

אז כמו שאמרתי,

למה לראות תוכנית שבה כולאים מגוון אנשים במקום אחד כשכל יום יש לי את זה בבית הספר?