זה נגמר.
המופע היה הצלחה גדולה
ככה כולם אומרים.
הייתי נהדרת
ככה כולם אומרים.
הכל נגמר.
שיר סיום נגמר הטרנס התחיל
ואני התחלתי לבכות את נשמתי.
כל האיפור נמרח ובמשך עשרים דקות לא הפסקתי לבכות
לא בכי עדין
בכי חזק קורע לב
עד עכשיו לא בטוחה למה
רק יודעת
שזה נגמר.
מהבמה להורים שלי מההורים שלי למאחורי הקלעים לאסוף את הציוד ממאחורי הקלעים לאוטו מהאוטו לבית
הכל היה מלא בכי.
אחר כך אפטר.
המסיבה הראשונה שלי אי פעם.
רקדתי מלא. מלא מלא מלא.
השתכרתי בעבר פעם אחת עם חברים, אבל זה היה שונה.
שוט אחד בהתחלה שסחבתי מחברים.
פגשתי מישהו שאני עובדת איתו, גיליתי שהוא לא שביעיסט כמו שחשבתי, שתיתי חצי מהלונג שלו
ואז הוא סידר לי עוד שניים.
חמוד.
נראלי התנשקנו,
לא בטוחה.
חברים אחרים ניסו להרחיק אותי ממנו ופשוט ישבו איתי והשקו אותי מים בכוס של לונג עם במבה.
אחר כך הוא ישב מאחורי והקיא את חייו.
אני חושבת שאני אראה אותו בשני, בחילוף משמרות.
הוא היה יותר שיכור ממני, סביר להניח שהוא לא ייזכור.
נו טוב.
ארבע בבוקר נשכבתי באוטובוס בהסעה חזרה
מישהי ליוותה אותי הביתה.
קמתי ב11 ובא לי להקיא.
לא מסוגלת לאכול כלום
איכ
מגעיל לי בפנים.
נראלי אני אלך לשנץ
חברה מסמסת לי שהיא חושבת שהדייט שאני סידרתי לה לנשף מוצא חן בעינייה והיא רוצה שאני אעזור לה.
אבל מה עם העזרה בשבילי
איפה הקטע שאני מקבלת מה שאני רוצה.
מאז שמשמו שבר לי את הלב וריסק חברות ארוכה של שנים ביולי שעבר לא התנשקתי.
החמוד מאתמול הוא בהחלט לא הבא, אני יודעת.
אבל סתם היה נחמד להרגיש אהובה
רק לרגע אחד
גם אם בהשפעת אלכוהול.
לא. יודעת. איך. להמשיך. מכאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Little Geek