רק רציתי להיות מאושרת

חשכו עיניי.

אף פעם לא הייתי התלמידה הכי טובה בכיתה.

כן הייתי מצטיינת, חביבת המורים.

כן הייתי מקבלת ציונים טובים אבל לא הכי.

אבל ציון כזה?!

בחיים לא קיבלתי כזה.

להגיד שרק נכשלתי זה יהיה לא נכון.

אני יודעת שזה נחשב ציון טוב יחסית לשאר הכיתה אבל...

מי שלא מבין הנה תקציר:

לפני סוכות היה לנו מבחן במתמטיקה.

מבחן עם שש שאלות.

כמעט שעתיים.

מבחן של אגודת מופ"ת (מי שלא יודע מזה שיחפס בגוגל).

ואף אחד לא סיים אותו.

אף אחד.

אפילו לא הכי טובים בכיתה.

הציון הכי גבוהה-84

הציון הכי נמוך-10

אני קיבלתי-34

רוב התלמידים קיבלו בין עשר לארבעים.

רק הגאון של הכיתה קיבל יותר מזה.

אבל 34?!

אני ממש לא מאמינה על עצמי.

אבל לא נורא, המורה אמרה שלא תבכניס את זה לתעודה ושאין לנו מה לדאוג.

כן בטח.

אין מה לדאוג.

נסו לספר להורים שלכם שקיבלתם 34.

אז עד הפוסט הבא (במידה ואני אחייה אם ההורים שלי לא יהרגו אותי עד אז), אני מאחלת לכם שתצליחו בכל המבחנים ותשתדלו ללמוד!

בזמן האחרון התחלתי לכתוב שירים.

לא יודעת למה.

פשוט לפעמים זה יוצא לי.

טיוטא של שיר:

זה לא שאני לא אוהבת את החג הזה.

אני כן אבל לפעמים, כשישי יותר מדי חופש אני משתגעת.

עכשיו, מי האידיוט שהחליט לחבר כמה חופשים יחד ולגרום לי להשתגע מרוב המון זמן פנוי?

נקווה שלא אחד מכם קוראי הנאמנים.

כשיש יותר מידי חופש והמון זמן פנוי זה מחרפן אותי.

לא יודעת מה לעשות עם הזמן הזה.

וזה שסוכות עכשיו וצריך לבנות סוכה וזה,

נכון אבל ברצינות,

אתם רואים אותי ממש עובדת בחום הזה ומזיעה?

ללאא זאת העבודה של אמא שלי.

מכירים את זה שסוכות מגיע והאח הקטן והחמוד שלכם חוזר מהגן עם חתיחת נייר שנראה כאילו קושטה בקצת יותר מידי נצנצים?

אני זוכרת את זה מאז אני הכנתי כאלה דברים.

ואז הוא מתעקש לתלות את הזבל הזה.

כאילו אנשים ברצינות.

למה?

אז זה לא שאני לא אוהבת את החג.

אני פשוט לא מבינה אותו לפעמים.

~פוסט קצר~

~המשך יגיע... טוב במשך~