בס"ד 

היי <3 פוסט אחרון ליום שישי :)

פרק 4 :

 אלינור קלדר , את רוצה להיות חברה שלי ?

"אווו לואי... " לא הספקתי לענות ובמרחק של חמישה מטר מאיתנו התפוצצה משאית דלק ,

אני ולואי עפנו לאחור , הדבר האחרון שאני זוכרת זה את הפנים של לואי מלאות בדם ואותו מנסה להתקרב אליי אך ללא הצלחה כי הרגליים שלו קבורות מתחת לחתיכת מתכת כבדה , ואז התעלפתי .
פקחתי את עייני והסתכלתי מסבבי הייתי בבית החולים , הגוף שלי שלם ובלי אף לא פצע אחד או תחבושת .

קמתי מהמיטה , הרגשתי חזקה מתמיד , הלכתי ללובי של בית החולים והסתכלתי על הטלוויזיה , לפתע מגישת החדשות אמרה:״הפיגוע שקרה לפני ארבעה ימים בלונדון זעזע את כל העולם כאשר תוצאותיו הרסניות - עשרה הרוגים ועשרים וחמישה פצועים .

נסוגתי לאחור ונזכרתי בהכול .

כשאני באתי לפארק איש עם תרמיל שחור גדול הלך אחריי וכשהוא ראה שאני נפגשת עם לואי הוא הסתובב והלך , נזכרתי ברגעים שאחריי הפיצוץ איך שלואי נאנק מכאבים ואיך שהגיעו צוותי ההצלה לפתע יד נגעה זה היה הרופא ,  "אלינור? " אמר . " כן זאת אני " עניתי.

"בואי מישהו רוצה לראות אותך " 

 נכנסתי לאחד החדרים ועל המיטה שכב... 

 סוף הפוסט :) פרק קצרצר אבל לא נורא . 

המשך במוצא"ש .  שבת שלום ^^

אוהבות ומקוות שנהנתם <3

מקוות שנהנתן במוצאי שבת אנחנו פה

פנינה

        והדר

בס"ד

הלוו <3 וכן כן , פנינה עדיין בשוונג ^^ 

ההמשך ( פרק 3 ) -

"לואי אני מצטערת אני רק... "
"זה בסדר" הוא חייך חיוך מאולץ והתחיל לדבר
״בסיבוב הופעות של הלהקה לכבוד צאת האלבום take me home הייתי אחראי כרטיסים ובטעות קניתי כרטיסים לפראג במקום לבריטניה וכשקלטתי שעשיתי את זה רצתי לברר עם נותרו כרטיסים לבריטניה ולוח הטיסות היה מלא עד לשבוע שלאחר מכן. סיפרתי את זה לבנים והם התבאסו שנתקע עוד שבוע באוסטרליה אבל הם הסתכלו על הצד החיובי והלכו לקנות כל מיני מזכרות אבל הארי לקח את זה קשה... הוא התחרפן והתחיל לצעוק עליי ולהעיף דברים ולשבור, למזלי שאר הבנים הרגיעו אותו ובסוף חזרנו לבריטניה אבל מאז החברות בנינו השתנתה כאילו חלק בלב של הארי קפא מחברים הכי טובים הפכנו ל...״. דמעות עמדו בעייניו .
"לואי זה נורא לריב ככה ..." אמרתי .
הוא הנהן בהסכמה , שתקנו במשך דקה וחצי ואז לואי אמר " אני חייב ללכת אני מאחר"... הוא טחב לכיסו כמה חתיכות טישו , שילם והלך .

חזרתי לדירה , נשכבתי על המיטה ושקעתי במחשבות . כנראה עברו כמה שעות מפני שרק כשלואי התיישב ליידי חזרתי למציאות .

הוא לקח נשימה והתחיל לדבר:״אלינור אני מצטער שהפלתי עלייך היום בקפה את הסיפור ההוא פשוט הרגשתי שאת האדם הנכון לספר לו את זה...״
התיישבתי , " זה בסדר לואי אני שמחה שאתה מרגיש ככה. " אמרתי .
הוא חייך , הבטתי עמוק לתוך עייניו הכחולות , ידעתי שהוא מבקש ללא מילים , הבעות או אפילו רמזים - עזרה . 
למחרת נפגשתי עם זאין , נייל וליאם .
"זה לא יכול להימשך ככה יותר" אמרתי בעודי הולכת מצד לצד בחדרי , זאין , נייל וליאם ישבו על המיטה.
אלינור? 
כן נייל?
יש עוד פיצה?
לא!
אוף הוא לחש לעצמו...
"טוב בעוד שעתיים תביאו לפה את הארי ולואי משם אני אמשיך..."
כעבור שעתיים לואי והארי ישבו על המיטה שלי ולא יכלו לצאת מהחדר כי זאין וליאם נעלו את הדלת .
"אוקיי בואו נתחיל..." אמרתי .
אחרי7 שעות של בכי,צחוק,כעס,עצב,שמחה ,פיצה וזיעה -
המשימה הושלמה ,  הארי ולואי לחצו ידיים והתחבקו.
למחרת לואי התקשר אליי ואמר לי לבוא דחוף לפארק .
הגעתי לפארק בריצה ואדון טומלינסון הנכבד ישב לו רגל על רגל על הדשא ,
נעמדתי מעליו "מה כל כך דחוף?" שאלתי.
לואי התרומם "שום דבר חוץ מזה" אמר , הוא טחב את ידו לכיס והוציא קופסת בד כחולה הוא פתח אותה וכרע ברך "אלינור קלדר את רוצה להיות חברה שלי?

אהממ זהו לפוסט הזה :) 

מקוות שנהנתם<3