אז אתמול לא הלך בדיוק כמו שרציתי. הוא לא הלך בכלל כמו שרציתי. הוא לא הלך, הוא פשוט נמרח עוד ועוד וסחט ממני כול טיפת של כוח. בקשר לאביב אני לא ארחיב, כי אני ממש לא במצב רוח לכעוס או להתעצב או להתבאס. בקצרה, הוא דיי התעלם ממני, מצא חברים והספיק להתחיל עם איזה בלונדה. זה לא היה כזה נחמד, מלען האמת זה היה דיי נורא.
כול כך ציפיתי ורציתי לראות אותו אבל אותה אלי עם ביטחון עצמי של שבוע שעבר שניגשה אליו ודיברה נעלמה. אני צריכה זריקה של ביטחון עצמי ואולי קצת חומר כדי להרגיש טוב יותר.
בדרך חזרה, היה לי מספיק זמן להבין שאני לא עצובה בגלל אביב ששינה את דעתו והוא והקוביות שלו עשו Utern אלא בגללי ובגלל השטויות שאני מכניסה לעצמי לראש. הדבר העיקרי שלמדתי הוא שהחיים שלי פשוט מסתללים כך שמרפי עומד למעלה וצוחק עליי. כשאני מצפה ליום כייפי עם אביב, אביב שונא אותי. כשאני לא מצפה לכלום ובכלל לא מכירה אותו פתאום יש לי מלא ביטחון עצמי.
דבר, שבאופן אירוני ומפחיד במיוחד חוזר כול כך הרבה פעמים, אני אנסה פעם הבאה פשוט לא לחשוב עליו ואז שבוע הבא להזריק לעצמי ביטחון עצמי(זה מובן מטאפורי כמובן שאני לא מזריקה לעצמי סמים.. למרות שזה נשמע מאד מפתה במיוחד בעקבות כול החרא שמציף את המחשבות שלי) לפני שאני פוגשת אותו ואז אולי אצליח לכופף קצת את החוקים. מי יודע.
כשישבתי באוטובוס לבד כי לין נשארה לעוד שעה באוניברסיטה ושמעתי מוזיקה באוזניות בנוסף לתובנות המדהימות שכבר אמרתי הבנתי את הדבר הכי חשוב, אני פשוט צריכה לשים את הכול בפרופורציות, להירגע, להבין שאני לא הולכת לשם בשבילו אני שם בגלל הרפואה, שם כדי ללמוד כי זה מה שאני רוצה לעשות כשהיה גדולה. ליהנות מהחוויה שזכיתי בה.
ולזכור שיש לי צרות יותר גדולות כמו הלימים (lim) הדפוקים האלו, אח חדוא לא תניח לי לעולם. ופיזיקה שבכלל מאמללת אותי.
היום לא ממש היה לי מצב רוח, בשיעור תנך הוא צנח עוד יותר שמצאתי בסוף המחברת רשימה שכתבתי על תכונות בעד ונגד על כן, ידוע כבר על מי ופשוט שפכתי את כול הטיפקס שלי, כול הטיפקס של רון ומה שנשאר בטיפקס של לין כדי למחוק אותו מהדף. במחשבה שנייה היה עדיף פשוט לתלוש את הדף אבל להסריח את כול הכיתה בטיפקס זה כייף יותר. ובקשר לרשימה כן זה דפוק, אבל זה מין מנהג דפוק לרשום את הבעד ונגד בקשר לבחור מסוים, הכול התחיל אז עם אורי אבל את הרשימה שלו ממזמן זרקתי, בעיקר בגלל שהרוב לא רלוונטי.
למרות שיש לי מבחן בהיסטוריה ביום ראשון, שיעורים בפיזיקה וחדוא שלא עושות לא חיים קלים וסיכום לאוניברסיטה
אני מרגישה הקלה.
משוחררת
או שזה הכדור שמתחיל להשפיע אבל אולי זה שאני באמת הפנמתי שהכול בראש ושאין גבול למה שאני יכולה לעשות עם קצת ערנות וביטחון עצמי.
עזבו,
זה הכדור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
