ימים בחיי...

שיחה עם החבר שמעלה בי פלשבקים מהתקופה שהייתי יוצאת איתה למסיבות בתלאביב. היא באותה תקופה החברה הכי טובה וקרובה אליי היום אנחנו בקושי מחליפות מילה.

כל מסיבה אותו הסיפור נכנסת הילדה היפה עם העיניים הירוקות הגדולות והחיוך יופלה הזה שלה ולידה עומדת אני, נמוכה שמנה עם פצעונים וחיוך מבוהל.. ממש היפה והחיה.

כל מסיבה הייתה מתחילה בזה שהיינו רוקדות ביחד ואז כעבור רבע שעה שהיא הייתה מתבייתת לה על בחור מתחילה לחפש לי תירוצים:

-!דקה אני חוזרת"

-"חכי לי פה"

-"אם זה היה הפוך הייתי מפרגנת"

וככה הייתי מעבירה את המסיבות בלחפש חברים או לשבת כל הכורסא ולתפוס מקום ואוויר.

היא אחת הסיבות העיקריות לכל בעיות הביטחון שהיו ועדיין קיימות אצלי.

למרות שעברו שלוש שנים מאז, למרות שיש לי חבר מושלם כבר תשע חודשים

בפנים אני אותה חברה כונאפה שיש לכל כוסית.

אותה החיה.