"שוב לא הגעת לביצפר?"

"תפסיקי להבריז ממתמטיקה!"

"אבל רק אתמול אמרת למורה הפרטי שאת לוקחת את עצמך בידיים ומתחילה לבוא לביצפר!"

"מהה שוב הפוך ניצח במלחמה בבוקר?"

"תתחילי לבוא לביצפר"

זה בערך הבוקר טוב שאני מקבלת בוואטסאפ מחברות שלי לאחרונה....

בנוגע למחנכת והמורים שלי, הם פחות מקוריים

"אני מחכה בכיליון עיניים לראות את הורייך באסיפת הורים בחמישי"

אינעל עולם

והם עוד מילא אבל העלבון שאמא שלי מראה

כאילו זרקתי לה כפכף לפרצוף

"שוב נשארת בבית?"

וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה לדחוף את הפנים שלי בפוך מבושה

"אני...היה ביטו.."

אבל היא רק יוצאת המחדר ואומרת "אני לא רוצה לדבר איתך" עם הטון הכי מאוכזב וכאוב בעולם שגורם לי לרצות לקרוע לעצמי את המעיים החוצה

רק לי' לא איכפת

טוב, זה לא שלא איכפת לו הוא מחליט להביא לי להחליט בעצמי

יצא לי לשאול אותו וכל מה שהוא אמר היה

"אני לא בתפקיד האמא שלך, בתכלס אני מבין אותך, ואני כאן בשביל לעזור לך להשלים חומר או לפרנס אותך כשתסיימי בתור הומלס. עכשיו תמשיכי לפתור את תרגיל 11 " הוא קורץ לי ומדביק לי נשיקה ללחי בזמן שאני פותרת עוד תרגיל משיעורי בית שניתנו לי לפני יותר מחודשיים בערך.

ככה אני מנסה לצמצם פערים.

לא משנה כמה אני מנסה להרים את עצמי בסוף עוטפת אותי תחושת חוסר טעם וייאוש

שכאילו כבר נפלתי לבור שאי אפשר לצאת ממנו

חפרתי לעצמי קבר, כמו שאומרים..

ואני לא יודעת מה גרוע יותר - כשהאנשים הקרובים אליי לוחצים עליי ללכת לביצפר וללמוד ואז מתוך הלחץ שלהם אני קורסת ורק רוצה להתחבא מתחת לפוך או בזרועותיו של י' או כשאפחד לא שם לב אליי ואז אני מרשה לעצמי עוד יותר בגלל שגם ככה הרי לא איכפת להם

אני חייבת לתפוס את עצמי בידיים

אם לא בשבילי אז לפחות בשביל אלה שמתאמצים כלכך לעזור לי כן להצליח

הציונים שלי מתחת ל-60 כולם, חוץ מהמאה הדפוק בקולנוע , כן זה מה שיציל לי את התחת.

וכבר לא יעזור לי ההתחמקויות עד עכשיו הצלחתי לצאת מזה בשלום עם המילים הנכונות

התקופה המתוקה הזאת נגמרה, או שאני משנה גישה או שאני עפה.

אני כבר לא נכללת במצטיינים או הגאונים

אני על הכוונת שלהם

והכי אני שונאת ללכת למורים הפרטיים שלוקחים מיליון שקל לדקה

לא בגלל שהם יקרים, הכיס שלי ישרוד את זה

הנימה שמה הם מדברים אליי, מסבירים לי כאילו אני פלמינגו עם זעזוע מוח שמנסים ללמד לדבר עברית

רק אני שמה לב לנימה הזאת? אני לא מטומטמת.

למרות שההבעות שלהם וטון ההערכה אחריי שהם רואים שקלטתי נושא שלם אחריי הסבר מהיר אחד שלהם מוצא חן בעיניי.

כל מה שאני צריכה זה להקשיב ואני מפנימה, אני לא סתומה אני עצלנית ואני שונאת שמערבבים את שני הדברים ביחד

נמאס לי שהתחילו לזלזל בי

אולי זה מה שיעזור לי להתרומם, הכעס על האחרים והרצון להוכיח להם שהם טועים

אולי..

ולנושא יותר משמח-

כשהלכתי אתמול לי' ללמוד למתמטיקה שיעזור לי כמובן שאת השעה הראשונה ניצלנו לדברים חשובים יותר...

לא בכוונה, זה פשוט היה מן התקף חרמנות כזה, וזה היה הסקס הכי מדהים שהיה לי עד עכשיו עם המשחק המקדים והכל מהכל

הוא הסתכל לי בעיניים ולא הצלחתי להתנתק ממנו גם לא אחריי , שחכתי ממתמטיקה , שחכתי מקהילת המאוכזבים ממני רק ידעתי שהוא כאן לצדי ולא משנה מה יקרה הכל יהיה בסדר, כי תמיד הזרועות שלו יהיה שם לעטוף ולהגן והכתף שלו כדי שאני ינמנם עלייה ואבכה עלייה והשפתיים לנחם ולאהוב , הדבר הכי משמח שהולך לקרות בזמן הקרוב זה שבשעה טובה אני יעבור לגור מטר ממנו ואז לישון אצלו או אצלי גם באמצע לימודים יהיה לגיטמי לגמריי ...

אוחח כמה אני מחכה לזה