"את לובשת את הטייץ הזה כבר שנתיים"

"מה הקטע שלך? למה איכפת לך איזה טייץ וכמה זמן אני לובשת אותו?

זה מעיק לך בנשמה? מפריע לך בעין? או שסתם עושה לך טוב בלב להזכיר לי,

לך ולכל כיתת הספורט שאבא שלך עושה יותר כסף מאבא שלי!?

מה את רוצה ממני לעזאזל?!

את לא שומעת אותי שואלת אותך "תגידי איך הרגישה לך הלסת אחריי שמצצת ל-4 בנים באותו הלילה?"

או "מה את עושה ביב אם עוד לא סיימת את הבגרויות של שנה שעברה כי היית עסוקה בלעשן סמים עם הזאתי שכבר הספיקו להעיף?"

...

זה מה שהמוח שלי ענה לה בהצתה מאוחרת של שבוע

באותו רגע התגובה שלי הייתה חיוך מזלזל שניסה להסתיר את העלבון

כן,

זה דבילי

ואני כבר לא בת 12

אבל נעלבתי.

וזה פגע בי שהיא ירדה על זה שאני עם אותם בגדים מכיתה י'

וכן,

הלוואי שהיתי יכולה להרשות לעצמי לשנות מלתחה כל שבוע כמו שרוב הבנות בשכבה עושות

אבל אני לא הן.

ואין לי את האמצעים להיראות כאילו יצאתי מקטלוג כל יום.

וכן אני כבר שנתיים עם הטייץ הזה ועם הרבה מאוד בגדים שנשמרו במצב טוב.

כי מה לעשות שאני קונה פעמיים בשנה כמה פרטי בגדים בודדים שנשארים איתי להמון זמן.

ולעזאזל עם זה שלפעמים אני מרגישה היחידה שעדיין מסתפקת בללבוש טי שרט וג'ינס

מה נסגר עם האופנה הזאת להלביש על עצמך כל מיני דברים מוזרים שמכסים בידיוק את מה שלא צריך

מה זה כל הגופיות עם החורים העצומים בצדדים שנראים כמו חלונות ראווה לציצים שלך

או החולצות המעצבנות שנראות אחלה מקדימה ואז מאחורה הן ארוכות יותר וזה נראה כמו אוהל בדואי

או המפיות סבתא שהוסיפו להם שרוולים , התחתוני בוקסר שקראו להם מכנסונים והוילונות שקראו להן חצאיות ושמלות מקסי.

לאן נעלמו כל הבנות הנורמאליות??

איפה אתן?? השמיעוו קול