זו לא תיהיה הפעם הראשונה בה אכתוב כאן שזהו הינה הקשר שלי עם י' מגיע לקץ.
משום מה יש לי הרגשה שהפעם זה כבר לא יתרפא.
יותר מידי כאב עברנו
והקשר שלנו דק כמו חוט תפירה, ההרגשה היא כמו הליכה יחפה כל גשר זכוכית - כל מעידה או צעד לא נכון יכול להוביל את הגשר להישבר, לפצוע אותנו ולהפיל אותנו לתהום.
הסתכלתי היום בתמונות שלו, שלנו מפעם ליפני שנתיים, תמונות מלפניי חודש וחצי..
אנחנו נראים כלכך שמחים וחסרי דאגות, כי הכל טוב כשאנחנו ביחד , לא משנה כמה חרא יש מסביב , נתגבר על זה- יחד
אבל עכשיו זה לא ככה, כבר אי אפשר לשתף, כל מילה אפילו טון דיבור מעצבן אותי ואני מעצבנת אותו, כל שנייה יש ניצוץ שמדליק את כל הדלק של הכעס המודחק שנמצא בכל אחד מאיתנו, כל כך הרבה כעס וטינה ושנאה וכאב וסבל ושנינו פגועים ופצועים וזה נראה כאילו כבר מזמן שברנו את גשר הזכוכית ופשוט שנינו מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא ככה. כמו שכשהולכים ברחוב וממש קר אבל אין מעיל מנסים לשכנע את עצמנו שזה הכל בראש ולא באמת קר.
אז כאילו לא באמת כואב, אבל בעצם זה כאב שמכרסם בפנים ורק רוצה לצאת החוצה.
ומאז יום שישי , הוא לא שלח לי הודעה אחת, בלי להגיד מילה ככה נכנסנו להפסקה מהקשר.
אני לא יודעת איך הוא מרגיש עם זה.
מה שאני כן יודעת,
זה שכל יום שעובר פוצע אותי כל עוד צעד על גשר זכוכית שבור.
עוד רסיס ועוד רסיס
אבל אני לא מפסיקה ללכת , כי מפחיד מידי ליפול.
כי אני יודעת שאם אני עוזבת את הגשר, ולא משנה כמה שברירי ושבור הוא, אני נכנסת לתהום שהייתי בו ליפני שנתיים.
שנתיים!!
איך אני אצליח להתרגל שוב להיות לבד, בלי אף אחד בעולם הזה שאני באמת סומכת עליו בעיניים עצומות.
בלי הבטחון הזה שיש לי גשר להיות עליו.
ואפילו שהגשר שלי כבר שבור ומרוסק ופוצע ומפחיד ופוגע בי אני עוד יותר מפחדת לעזוב
איך אפשר לעזוב ככה משהו כלכך מוכר וחמים ואוהב?
ולא משנה כמה שנאה יש מסביב, אני זוכרת איך פעם הגשר היה המקום הבטוח שלי.
ובעצם, עברנו הכל ביחד, הכל.
הוא ראה אותי בכל מצב אפשרי, בגרועים ובטובים,ראינו אחד את השנייה גודלים לומדים נפגעים וממשיכים הלאה.
הסתכלתי על תמונה שלו מחייך מפעם, והשוותי לחיוך שאני זוכרת עכשיו, איך פעם החיוך שלו היה כלכך טהור וכנה ומלא ילדותיות,
ועכשיו החיוך שלו מלא מרירות וציניות וכעס על עצמו ועליי ועל העולם
אני לא רוצה יותר ככה
"ככה איך?"
"ככה כמו שאנחנו עכשיו"
זה היה חלק מהריב הטפשי שאני התחלתי ביום שישי
ודבר הוביל לדבר ושוב חזרנו לדבר על מה הלך איתנו
חברות שלי לוחצות עליי לחתוך את זה
הוא מצד אחד לוחץ עליי שאנחנו רק צריכים עוד זמן ושזו תקופה כזאת
אבל מהצד השני מתנהג כאילו בכלל לא איכפת לו
אני לא יודעת כמה עמוק פגעתי בו
אבל אני מרגישה כמה עמוק הוא פוגע בי
כרגע לא עובר יום שלא עולות לי דמעות בעיניים מלחשוב על זה
וקורע לי את הלב לחשוב על הלילה שגיליתי לו שבזמן האחרון אני מרגישה לבד לגמריי והוא פשוט הלך ולא דיבר איתי במשך יום
כאילו כדי לחזק את הטענה שלי
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי
אם אנחנו אוהבים אחד את השניה או אחד עם השנייה מתוך הרגל
אני כבר לא יודעת אם אני רוצה את הגשר השבור הזה
או שכבר מספיק כואב לי כדי שאני אהיה מוכנה לעזוב ולחזור לתהום
אני כבר לא יודעת כלום
רק יודעת שכואב וכואב יותר עם כל דקה שעוברת
ושאני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד
החלטתי שאתן לו ליצור קשר עד שישי ,
עד אז עוד אולי תהיה בי תקווה שנתקן את זה
אבל אחריי? אם הוא הצליח לא לדבר איתי במשך שבוע כנראה באמת התקלקלנו
ואז כבר לא תיהיה לנו דרך לחזור
ואם להיות כנה אני לא יודעת מה אני רוצה
מצד אחד אני רוצה שיצור קשר ליפני
מצד שני אני מרגישה שאם הוא לא , ובשישי אני אדע שזה נגמר לגמריי ,ההקלה של אחריי תיהיה עצומה
לא יודעת כלום כבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
