מגיל 13 אני כותבת בישרא ומאז עברו 4 שנים טובות ויפות,
פתחתי עשרות בלוגים וכתבתי אלפי פוסטים ואני לא חושבת שאפילו באחד מהם אי פעם הסתקרנתי לגביי מי שבאמת קורא את החרא שהידיים שלי מקלידות.
קורה לי המון שאני פתאום מחליטה לגלוש קצת בבלוגים של אחרים,
להגיב, להזדהות, לצחוק , לרחם ולהתעצבן על שטויות שאנשים אחרים כותבים.
ראיתי את האיחולי בת מצווה של ישרא בלוג ואיך שהם קראו לנו "קהילה" "קבוצת תמיכה" ,
והרגשתי שבעצם פספסתי את כל הרעיון של המקום הזה.
עד היום ראיתי את האתר הזה ,בתור מקום לפרוק תסכול, עצבים ורחמים עצמיים, בתקווה שמישהו, שבמקרה החליט לקרוא, יבחר להגיב לי משהו ,שאולי יצליח לעודד או לעזור לי.
לא יצא לי באמת לחשוב, מה הסיפור שלכם?
כן , שלך-שבמקרה איכשהו מצאת את הבלוג שלי והתחלת לקרוא את הפוסט הזה.
מאיפה באת? מה גילך? מה יש לך לעשות מחר ומה עשית היום? איך הגעת לישראבלוג מלכתחילה?
אני מניחה שמה שמזוהה עם כל הכותבים כאן זה החיבה לכתיבה ולתשומת לב- אחרת, לא היו נלחמים ככה על תגובות של אנשים,
ולא היו משקיעים כלכך הרבה במחשבות על מה לכתוב ואיך, עיצוב הבלוג, תמונות בפוסטים..
הייתה לי תקופה ארוכה שהרגשתי שאני לא מוצאת אנשים שדומים לי,
אנשים שאפשר להתחבר איתם ולהכיר ולהזדהות..
האירוניה שדווקא בתקופה הזאת כתבתי בישרא כמעט כל יום (לא בבלוג הזה אבל זה לא עקרוני).
אז כתבתי פה כל יום, והתלוננתי..בלי לשים לב שבעצם כאן הייתי יכולה למצוא את כל האנשים שחיפשו בידיוק מה שאני חיפשתי-
מישהו שיבין,שיקשיב , שיזדהה.
אז התלבטתי אם לפתוח בלוג שלא יהיה אנונימי, שלא יהיה רק כל הרחמים העצמיים והתסכול שלי אלא יהיה בעצם המקום שלי למצוא אנשים לדבר איתם,
להכיר אותם, ושיכירו אותי.
אז..
מה אתם חושבים?
זאת התחלה של ידידות מופלאה?