אני מרגישה כל כך מוזר, הכל כל כך מישתנה . כל כך חבל לי אל אמא וכל כך מגעיל לי מעצמי אני בסך הכל ילדה אבל אני פשוט רוצה ליפעמים להיות כמו כולם. אני יודעת שאם הזמן הכל יהיה בסדר וזה רק תקופה כזאת שנימשכת כבר כמה שנים .

אלוואי אמא הייתה מכירה אותי יותר. 

אני עוזרת באמת שעוזרת אני מהבוקר עד הערב יושבת איתם ... ליפעמים אני מרגישה שאני רוצה להיתפוצץ אליהם שאני כבר לא יכולה יותר וליפעמים אני כבר מיתפוצצת.. ואז מרגישה אחות כל כך רעה .

אמא עובדת קשה אני צריכה להפסיק להיתלונן כל הזמן על כל דבר .. אני לא יושבת איתם כי בא לה פשוט צריך לעבוד ככה זה. 

הרבה חברות שלי עובדות אז אני יעבוד שנה הבאה אני מאוד מקווה...ואז אני גם יוכל לצאת לכל מיני מקומות וליקנות כל מיני דברים יפים...

בזמן האחרון אני גם מעדיפה להיות אם אחים שלי מלהיות אם ***** בערב   וואלה אחרי כל השנים כאילו ... לא יודעת איך להסביר אפילו ועדיין הכל נישאר אותו דבר כי בסך הכל אנחנו כמו אחיות.

איזה מזל שיש לי אותו... (: 

את האמת? כשאני חושבת אל זה ... הכל ביכלל לא גרוע ובשנייה עלה לי המצברוח ... חח ניראה לי אני אכשיו ירקוד קצת 

צריך להתחיל את השבוע אם אנרגיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נקווה שלא יהיו שום הפתעות.. רק ליזכור לחשוב 5 פעמים ליפני כל דבר שאני עושה ואז אני לא יכניס את עצמי לבעיות .