אני עובדת בבית קפה שנמצא ביפו, רוב העובדים שאיתי ממוצא ערבי.
אני עובדת עם ערבים.
דעות פוליטיות אין לי, וגם אם יש הן לא מגובשות עד הסוף. תמיד האמנתי שכולנו שווים.
אבל אני מודה היה לי קשה להסתגל למקום, כשכולם מסביבך מדברים שפה זרה קשה להרגיש שייכים.
כל משמרת שעוברת ניסיתי כמה שיותר להתקרב, להכיר את האנשים, להתעלם מהרתיעה שאני מקבלת כשאני שומעת ערבית.
לאט לאט התגליתי לאנשים נחמדים, נעימים, כן עצבניים וכן מעצבנים אבל כבר ברמה של חברים לעבודה.
כן נהיינו כולנו חברים לעבודה ויוצא לי לשתף אותם סיפורים מהחיים שלי והם מספרים לי חופשי על איך יציאה בערב שלהם נראת.
ממש דוגמא חיה לדו קיום, עד כדי כך שצריך לעשות על זה כתבה בחדשות יום שישי.
זה היה יום באמצע שבוע, אני הייתי בקופה, אחד מלצר ועוד אחד במכונת קפה.
מ' דיבר עם ס' בערבית מעורבבת עם משפטים בעברית, ואני ברגיל מתעסקת בשלי עד שאני שומעת "אחי הייתי עצבני כל כך שהייתי יכול לדקור אותו במקום."
עצבני שהייתי יכול לדקור... לדקור במקום... לדקור.
לא היו ממש דעות על המצב האחרון של המדינה, הייתי נאיבית. מה שלא מתקרב אליי -לא נוגע אליי.
אני מודה, התעלמתי. לא יכלתי לשמוע את הסיפורי זוועות האלו, לראות את כל הסרטונים שמפרסמים כאילו זה מראה עכשיו תינוק שצוחק מלברדור.
הסרטונים האלו מראים מראות קשים מידי ואני מעדיפה לא להסתכל עליהם כדי לא להתרגל .
ובאותו רגע, שמישהו שעובד איתי, שהתרגלתי כבר לקפה על בסיס סויה שלו אומר משפט כזה הכה בי לחלוטין.
באותו רגע הבנתי עד כמה בקלות מישהו יכול להרים סכין עכשיו מהמטבח כדי לדקור אחד מהלקוחות שלנו.
כל ההשתלבות שלי במקום נעלמה לי מהראש, פתאום רק רציתי להתרחק, לברוח.
ואז נרגעתי, נשמתי, חשבתי.
פחד- זאת המטרה של כל המחבלים, טוב להרוג זאת המטרה הראשונה אבל התוצאות הן להפחיד, להבריח.
האנשים האלה שהתסכלתי עליהם באותו רגע הם חברים לעבודה, הם אנשים שאני משתפת איתם איזה קטע מצחיק שקרה לי כשישבתי בבית קפה יום לפני.
אלו אנשים היו נחמדים אליי כשהגעתי לסניף פעם ראשונה.
אני זוכרת כשהכל התחיל לקוחה הסתכלה על כל העובדים בפרצוף מוזר וידעתי כבר מה היא הולכת לשאול- "לא מפחיד אותך לעבוד בסביבה שכזאת?"
ואני בעצמי עניתי לה "למה לי? אני עובדת עם אנשים נחמדים."
לא כל ערבי מחבל, לא כל ערבי הוא שהיד.
זה ברור שלא כולם מסכימים עם הממשלה,אבל נו באמת, כל מדינת ישראל לא מסכימה עם הממשלה.
\כשאותו אחד אמר שהוא היה מסוגל לדקור אותו מרוב עצבים זאת הייתה צורת התבטאות כמו שאני למדתי בתיכון רציתי להרוג את המורה שלי בלשון.
(לאה לוי אם את קוראת את זה אז עכשיו אני מתה על עלייך! תודה אגב על ההגשה של 70 בלשון ב')
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
NonaLoveU