death and all his friends

טוב אוליי שיקרתי ראיתי ישראלי אחד, אבל הוא חבר טוב שגר שם ככה שזה לא נחשב.
לפני שטסתי יצאתי בהבטחה מאח שלי שאני אפגוש שם אלפי ישראלים עד שאני ארגיש כאילו לא טסתי בכלל. וואלה לא יודעת על מה הוא מדבר.

ברלין הייתה מכשפת, רציתי לתאר אותה בתור קסומה אבל אז דמיינתי עולם של פיות וברלין יותר מזכירה לי עיר של מכשפות. בקטע טוב כן?
ולא אני לא מדברת על המחירים הזולים, הסדר בכביש, הסבלנות בתורים לחנויות, הבניינים המהממים וכו' וכו' וכו'.... (אני מודה זה דיי עשה לי את זה)
יש משהו באזור הגאוגרפי הזה ספציפית שגרם לי להרגיש מגניבה כמו כולם. כאילו בכניסה לעיר כתוב "אל תנסה לעוף מעל אחרים, כי זה לא יילך לך."

ולמה היא מזכירה לי עיר של מכשפות? (שוב פעם, לא בקטע רע.) כי אנשים שם לא יתחילו ככה סתם שיחות עם מישהו זר, כשתספר להם שאתה מישראל אם לא יתחילו לשאול "נו אז איך שם?", הם לא יתלהבו לתת לכם הוראות הגעה כשתצטרכו, משהו שהיה לי קשה איתו כי אני רגילה למנטליות שבארץ אבל בסופו של דבר זה נותן גם מנוחה. מן שקט שכל אדם נותן לאחר לחיות את שלו ולהסתדר בלי שיתערבו לו בסדר היום.

הניתוח אופי שאני קלטתי מהעיר הזאת היא להלן: 1)לא משנה מאיפה אתה, בברלין אתה ברלינאי מלידה, ככה שאתה כמו כולם אבל אתה הכי מגניב בו זמנית.
2)כשתלך ברחוב אנשים לא יתאמצו לזוז מהדרך אם לא יראו שאתה מתאמץ לזוז. כך שאם אתה לא רוצה להיפגע ע"י ברלינאי (ותאמינו לי אתם לא, הם יודעים להכאיב) באותה מידה שתתן כך תקבל.
3)ברלין היא מקום של חופש ואומנות, ואיכשהו שומרת גם על איפוק וסדר. או שאתה מהקבוצה הראשונה או שאתה גרמני. (#סתם_צחקתי #בבקשהאלתהרגואותי)

ובדמיון הכל כך פורה שלי החלטתי להשוות את העיר הזאת לעיר של מכשפות, לא מושלמת אבל טובה, לא חמה אבל עוזרת, לא מחייכת אבל כיפית.

בסופו של טיול, ברלין היא מקום חובה.
תודה לך ברלין שגרמת לי להרגיש מגניבה