מקור

אזהרת טריגר: המאמר מציין ומפרט התנהגויות הנובעות מתוך הפרעת אכילה.

אז כנראה ראיתם את זה: התמונות הזוהרות של דוגמניות ומפורסמות שנמצאות בתת משקל: הגוף הקטנטן, השברירי, העדין ששייך לבחורות עם הפרעות אכילה בסרטים (תחשבו על קאסי מסקינס). אנורקסיה היא "הדיאטה" שכולם רוצים להיות בה. טוב, אולי לא כולם. אבל שמעתי את האמירות הבאות: "הלוואי שהייתה לי רק נגיעה של אנורקסיה!" או "הייתי עושה כל דבר רק בשביל טיפה אנורקסיה לכמה שבועות!". אפילו בולמיה, הפרעת האכילה "הפחות זוהרת" מקבלת הכרה: "ניסיתי להיות בולמית אבל אני פשוט שונאת להקיא!".
טוב, כן, כמובן, את כל כך צודקת! הפרעות אכילה זה דבר כל כך זוהר!

כשהפרעת האכילה שלי הכריחה אותי לעשות הליכה של45 דקות הביתה עם שקיות שכוללות כמות אוכל לשבוע, הרגשתי ממש זוהרת. כשהייתי צריכה לעצור כל 10 דקות בגלל שהרגשתי שאני הולכת להתעלף, וכשפגעתי בעצבים באצבעות שלי מהלחץ של השקיות מהסופר, הרגשתי ממש זוהרת.  

כשהרטבתי את עצמי קצת פה ושם בגלל שהגוף שלי החליט שלתפעל את שלפוחית השתן שלי היה דבר שהוא לא יכול להרשות לעצמו כי לא הייתה לו מספיק אנרגיה לכך, הרגשתי יותר זוהרת מכל אחד אחר. כשהקאתי לתוך האסלה וקיבלתי שפריץ של מים לפנים, זה היה כל כך זוהר: אפילו יותר מאשר שהתפוצצו לי נימי דם מסביב לעיניים. כשהייתי שיכורה ונעלתי את עצמי בתוך השירותים בבית של בן הזוג שלי וחתכתי את הזרועות, הרגליים ואת הבטן כי אכלתי יותר מידיי לדעתי, הרגשתי זוהרת כמו שכל אחד אחר היה מת להרגיש. 

עוד משהו שהיה סופר זוהר הוא כשהפרעת האכילה שלי הענישה אותי על ידי אימון של שעתיים ברצף שנעשה על ידי גוף חלש, בתת תזונה שהולך וכושל, עד שהרגשתי שאני עומדת להתמוטט, וכשהכרחתי את עצמי להקיא במסיבה וחברה שלי שמעה את הכל, וכשבכיתי ברכבת בגלל שהיה גבר שעמד בצד השני בקרון ואכל כריך וכל כך רציתי להרגיש שגם לי "מותר" לאכול משהו. אוי, והזוהר הזה שהרגשתי כשירדתי מתחת לביניין ב2 בלילה כשההורים שלי ישנו בשביל להכנס לפח זבל ולהוציא את המשקל שאבא שלי זרק מהבית. וכשהייתי צריכה לרוץ הביתה ממסעדה אחריי שאכלתי משהו שכולל שומנים בגלל שהגוף שלי לא ידע איך לעכל את זה ופירש את זה כקלקול קיבה. וגם כשצרחתי על בן הזוג שלי על כך ששם מעט חלב בחביתה שהוא הכין לנו, וכשניפצתי כוס על הריצפה והעפתי אותו מהבית שלי כשהוא ראה את הפתקים שרשמתי לעצמי על המראה שכתבתי עליהם "פרה שמנה" ו"תרעיבי את עצמך" והוא הוריד אותם והדביק פתקים ורשם עליהם "את יפייפיה" ו"את מושלמת" במקום. ויותר מהכל, הרגשתי זוהרת, כשכל כך רציתי להיות קשורה למיטה ככה שלא תהיה לי גישה למטבח וכדי שלא אוכל לאכול שום דבר. וכשלא יכולתי לחשוב בצלילות והמערכות יחסים שלי התפרקו אחת אחריי השנייה וכשהגוף שלי התחיל בתהליך של קניבליזם עצמי וכשהאישיות שלי הפכה לכלום ושום דבר ככה שלא היו לי תחביבים או תחומי עיניין מלבד לאבד משקל- למה עוד אנשים יכולים להשתוקק מלבד לנגיעה של הפרעת אכילה, נגיעה של משהו שמיליוני אנשים סובלים ממנו כל יום? אנורקסיה, בולמיה, OSFED, ARFID, אנורקסיה אתלטיקה, אורתורקסיה... מה עוד בן אדם יכול לרצות אם לא הפרעות האכילה המגבילות האלה שהורסות את החיים שלך, גונבות את הבריאות שלך, מרסקות את האישיות שלך, לוקחות את היכולת שלך לעבוד ומפרקות את מערכות היחסים שלך?

ורק שתדעו, הפרעות אכילה לא בהכרח הופכות אותך לרזה. הן הופכות אותך לחולה, והן הופכות אותך לכל כך אומלל שאתה מקווה שפשוט תמות, והן הופכות אותך ליותר ויותר מת מדקה לדקה, אבל לפעמים אתה אפילו לא מגיע ללהיות רזה. ואפילו כשאתה כן רזה, אתה לעולם לא תדע את זה. ככל שאתה נהיה יותר רזה אתה תרגיש שמן יותר. עם כל קילו שאתה מאבד, אתה תשנא את עצמך עם יותר ביותר תשוקה מאשר הרגשתי מתישהו כלפיי כל דבר אחר, וזה רק יגביר את הדחף לרדת עוד ועוד ועוד, בתקווה שזה ייגרום לך להרגיש טוב יותר. אבל זה אף פעם לא. 

אז בטח, לך ותייחל שהייתה לך "נגיעה" של מה שיש לנו. מכירים את האמרה הזאת "תהיה זהיר במה שאתה מייחל לו"? זה לא היה יכול להיות יותר נכון כשזה נוגע לזה. 

ובנוגע למחשבה האידיוטית הזאת שהפרעת האכילה תהיה "שווה את זה" כשתגיע לרזון, אז המחשבות האלו הן בורות מוחלטת שמקלה דעת בחומרה של הפרעות אכילה, ומקלה דעת בחומרה של המצב של האנשים הסובלים מהן. להוות דיעות מהסוג הזה הופכות את הכאב שלנו לבלתי נראה, בגלל שאתה לא מבין שזה באמת קיים. 

אז בבקשה, לכו ותלמדו על הפרעות אכילה, בגלל שאתם מכירים מישהו שמתמודד עם אחת. אתם אולי לא חושבים שכן, אבל אתם כן, תסמכו עליי. מישהו בחיים שלכם מתמודד. אל תתנו להתמודדות שלהם להיות בלתי נראית עבורכם.