כמובן, התמכרות לפעילות גופנית היא דבר שכיח מאוד אצל אנשים עם הפרעות אכילה. בין אם מדובר כדרך "להקיא" את הקלוריות או "לאפשר" לעצמנו לאכול, השורה התחתונה היא בד"כ אותו הדבר: זה נראה כמעט בלתי אפשרי להפסיק.

ראיתי כל כך הרבה בנות שאומרות שאם הן לא מתאמנות, הן לא יכולות לאכול, מרגישות חרדות, סובלות מהתקפי פאניקה, או לא יכולות לשבת במקום ואני יכולה להבטיח לכם שאתם לא משוגעים. התלות הזאת בהתעמלות היא תוצר של המחסור באנרגיה שהגוף שלכם סובל ממנו. למעשה, ככל שאתה מרעיב את עצמך יותר, ככה הגוף שלך ירגיש צורך לגרום לך להמשיך לזוז. אם זה מעניין אותכם, מוזמנים להציץ כאן. 

לצערי, השילוב הזה, יכול בקלות רבה מידיי, להרוג אותך. ראשית, תנו לי לפשט את זה על ידי זה שאומר שהנזק שנגרם לגוף שלך והכי חשוב, ללב שלך, לא קורה רק כשאתה בתת משקל חמור. למעשה, זה יכול לקרות בכל משקל (גם בהשמנת יתר) כל זמן בו הגוף שלך מוגבל בערכים תזונתיים חיוניים ובקלוריות. תחילה, כשאתה מוגבל קלורית, הלב שלך מתכווץ בזמן שהגוף שלך מנסה לאגור קלוריות, הוא עובר תהליך של קניבליזם עצמי על ידי כך שהוא אוכל תאים מכל רחבי הגוף שלך על מנת לעשות זאת (לא רק מאגרי שומן). ככל שהלב שלך נהיה קטן יותר, ככה קשה יותר העבודה של לפמפם דם בכל רחבי הגוף. בהמשך, הגבלה קלורית ועוד התנהגויות שנובעות מהפרעת האכילה כמו הקאות, שימוש במשלשלים או במשתנים גורמים לחוסר איזון אלקטרוליטי חמור בכל רחבי הגוף. אלקטרוליטים חיוניים עבור כל השרירים ועבור תפקוד העצבים, כולל הלב שלך. דבר שלישי, כשאתה מתאמן במהלך הפרעת אכילה, אתה מציב את עצמך בסיכון הרבה יותר גבוה לפציעה. הגבלה קלורית גורמת לפגיעה בעצבים (אותו הדבר שקורה במחלות כמו טרשת נפוצה ותסמונת גיליאן ברה) מה שאומר שהקורדינציה שלך נפגעת. בנוסף, הבנות שסובלות מאיבוד המחזור ואוסטופניה נמצאות בסיכון לפגיעה בעצמות. 

כל הסיבות האלו מראות לנו כמה זה קריטי להמנע מכל התעמלות גופנית שהיא עד שמגיעים לשחזור משקל הגוף והגעה לset point weight. זה אומר שאין ספורט, אין שיעורי ריקוד, אין שיעורי קרב מגע, אין שיעורי ספורט בבית ספר, אין רכיבה על אופניים, אין אימונים ביתיים, אין יוגה, אין הליכות ארוכות, אין אימוני כוח. וכן, זה נוגע גם לאלו שעושים סוגי ספורט שונים לאורך כל חיים, אם אתם אתלטים, רקדנים או פשוט אוהבים ללכת לחדר כושר, אם אתם מאלה שחווים התקפי חרדה כשהם לא עושים את האימון היומי. כן, זה כולל גם אתכם. 

תחשבו על זה בדרך הבאה: התעמלות לא נכונה עבורכם, זו פריבילגיה שיש לכם כשאתה בריאים פיזית (ונפשית). גם אתלטיים מקצועיים לוקחים זמן מנוחה על מנת להבריא מהפציעות שלהם. אתם לא שונים. הבריאות שלכם חשובה הרבה יותר מהיכולות האתלטיות שלכם. תחשבו על זה ככה: אתם לא יכולים לעשות אימוני כוח, לשחק במגוון סוגים שונים של משחקים ספורטיביים או לרקוד אם אתם מתים. 

תסמכו עליי שאני יודעת כמה זה קשה להפסיק את כל ההתעמלות הכפייתית. תשאלו כל אחד שהחלים מהפרעת אכילה. זה לעולם לא קל. אבל זה חייב להיעשות. יש יותר כוח ומשמעת בלדלג על החדר כושר כשהאדם חולה מאשר ללכת אליו. הכל סובב סביב לעשות את מה שעושה את הדבר הכי טוב לגוף שלכם בנקודה הזו בחיים שלכם.