”An intolerance to a food item will mean that the body is unable to produce enough digestive enzymes to handle the food breakdown effectively and the result will be various gastrointestinal symptoms: gas, bloating, pain, sometimes acid reflux, possibly diarrhea and/or constipation, and occasionally skin rashes as well.

When food intolerances appear and the patient has an eating disorder, then the primary reason for failing to tolerate these foods will be too little energy within the body available to produce adequate amounts of digestive enzymes.”

שאלה/ כשאני אוכלת הבטן שלך מתנפחת לגודל של בלון באותו הרגע. אבל בבוקר שלאחר מכן היא שוב שטוחה. אני מרגישה שלא משנה מה אני אוכלת אני לא עולה במשקל, או לפחות לא רואים את זה... אני מרגישה שאחוז שומן הגוף שלי הוא אותו הדבר מאז הפרעת האכילה? כמה זמן ייקח לזה להיראות על הגוף שלי?

תשובה/ היי. הבטן שלך מתנפחת ל"גודל של בלון" בגלל הנפיחות שנוצרת כתוצאה מהאכילה והאוכל שבקיבה שלך. נפיחות בבטן אצל אנשים עם עבר/הווה של הפרעות אכילה נוצרת בגלל שהגוף לא רגיל לעיכול אוכל. עוד על נפיחות בזמן שיקום כאן (שאלה מס' 9). זה יעבור, אז תמשיכי לאכול את המינימום הקלורי שלך. אם את מגבילה קלוריות, לגוף שלך לא תהיה מספיק אנרגיה על מנת לתקן את העיכול שלך.
בלון זה תיאור מאוד מדוייק: תדמייני שאת ממלאת בלון עם אוויר, ואז פותחת אותו ומשחררת את האוויר החוצה (אוכל וגזים). ואז הוא קטן בחזרה. אצל חלק הבטן קטנה מיד, אצל אחרים הנפיחות עלולה להמשך לחודשים (במקרה שלי). אני הייתי נפוחה ממש למשך כמה חודשים, חלק מהימים יותר וחלק פחות ואז זה התחיל לעבור בהדרגתיות. אני עדיין נהיית נפוחה פה ושם, במיוחד לפניי המחזור והביוץ שלי, ואחריי ארוחה גדולה או ארוחה שעשירה בסיבים תזונתיים, כמו בן אדם נורמאלי.
אם את לא מעלה במשקל, אז מין הסתם את צריכה לאכול יותר. אין דרך מסביב. את לא חד קרן קסום שלא מסוגל לעלות במשקל, אלא אם כן את במשקל הטבעי לגוף שלך, ואני מבינה ממך שזה לא המקרה. חלק צריכים 4000-5000 קלוריות על מנת לעלות במשקל (אני מכירה מישהי שהייתה צריכה לאכול 6500 בשביל לעלות חצי קילו בשבוע).  

שאלה/ השתמשתי בטכניקות של אנורקסיה למשך שנה עכשיו, אבל רעב קיצוני שומר על המשקל שלי יציב. לאחרונה התחלתי להשתמש במשלשלים, גם בגלל שמערכת העיכול שלי ממממש איטית (היא תמיד הייתה כזאת), אבל אני גם משתמשת בהם על מנת לנקות את הגוף שלי, במיוחד אחריי "בולמוס" ענקי. האם אני הופכת לבולימית?

תשובה/ אני לא יכולה לאבחן אותך, אבל יש לך התנהגויות שמאפיינות בולימיה. את חווה בולמוס ומקיאה- כן, שימוש שגוי במשלשלים נחשב כדרך הקאה כשזה נוגע לבולימיה. שימוש במשלשלים הוא מסוכן היות ואת פוגעת במאזן אלקטרוליטים/מלחים בדם שלך מה שעלול לגרום ללב שלך לעצור בכל רגע, חוץ מזה את עלולה עדיין להיות בתת תזונה- מה שקורה הוא שאת עדיין מקבלת את הקלוריות שאת אוכלת, אבל יש סיכוי גדול שהגוף שלך לא מצליח לספוג את כל הויטמינים מהתזונה שלך, התייבשות, כאבי בטן, פגיעה במעיים ובכליות- כל אלו עלולים לקרות. בדרך כלל שימוש כרוני במשלשלים מוביל להאטה במערכת העיכול שלך לאחר זמן קצר, אז את מפתחת התמכרות אליהם.  

כמה מילים עבור אלו שחווים רעב קיצוני עכשיו.

אני מבטיחה שזה לא יימשך לנצח! כשהתחלתי לאכול שוב, הרעב הקיצוני הכה בי. הייתי מפוצצת את עצמי כל יום ולילה ואף פעם לא הרגשתי מסופקת. זה היה מבעית, אני כל כך מבינה כמה נואש ומתוסכל אתה כנראה מרגיש עכשיו! חשבתי שאני אף פעם לא אפסיק לעלות במשקל, שאיבדתי שליטה ושפיתחתי הפרעת אכילה כפייתית. הייתי במשקל תקין לאורך כמה חודשים ועליתי מעל המשקל שהייתי בו לפניי הפרעת האכילה בחמישה קילו.

אבל מעט לאחר מכן, הרעב הקיצוני/הקרייבינגים/הבולמוסים או כל שם אחר שתרצו לתת לזה, התחילו להתפוגג. הייתי עדיין חווה אותו, אבל כבר לא כל יום.. ואז לא כל שבוע. לאט לאט התחלתי לרצות לאכול אוכל יותר "נורמלי" ולא רק מאכלים עשירים בסוכר שהייתי מפוצצת את עצמי איתם לאורך כמה חודשים. כבר עברה יותר משנה, והאכילה שלי הרבה יותר נורמאלית והמשקל שלי חזר למשקל שהייתי בו לפניי הפרעת האכילה מבלי להגביל את הקלוריות שלי בשום צורה שהיא! עכשיו כשאני מסתכלת אחורה, לא הייתי משנה דבר. לעלות מעל המשקל הטבעי לגוף שלי היה דבר מאוד קשה מבחינה מנטאלית, אבל זה גם גרם לי להפוך לחזקה יותר. זה גרם לי להבין שאני חייבת לכבד את הגוף שלי, לא משנה איך הוא רוצה להיראות. וסוף סוף, אחריי כל זה, אני מרגישה יותר טוב מאיי פעם. גם אתה יכול לעשות את זה, בבקשה אל תוותר עכשיו.
 
אתה פשוט חייב להיות סבלני כלפיי הגוף שלך, הוא עבר גיהנום. כל מה שהגוף שלך מנסה לעשות הוא לשמור עלייך חיי ולהציל אותך מההרעבה! לא משנה כמה אתה רוצה לחזור עכשיו למשקל הנורמלי והבריא של הגוף שלך, זה ייקח זמן. זו דרך קשה לעבור, אני יודעת, אבל אתה חייב להמשיך להתקדם קדימה ולהתייחס לגוף שלך באהבה ובהבנה, והוא ייתייחס אלייך באותה הצורה יום אחד. תן לעצמך זמן ותמשיך להילחם נגד השדים שלך, ואני יכולה להבטיח שהדברים יהיו כל כך יותר שונים בעוד שנה מעכשיו.

כל מי שתמודד כרגע עם הרעב הקיצוני, אני מאוד ממליצה לו לקרוא את הפוסט הזה והזה  במידה ויש לכם עדיין ספקות בנושא ואתם מעוניינים בזווית קצת יותר מדעית/עובדתית לעיניין. 

-

שאלה/ הBMI שלי הוא בערך 24, אבל אני עדיין מגבילה את צריכת הקלוריות שלי והולכת לחדר כושר חלק מהימים, ובשאר הימים אני לא פעילה וכל מה שאני עושה זה בולמוסים. אני רוצה לאכול באופן יותר נורמאלי, אבל אני ממש לא רוצה לעלות במשקל, במיוחד שהצוות הרפואי שלי שיחרר אותי מטיפול בהפרעת אכילה ואני מרגישה כמו כישלון. עיצה?

תשובה/ שיקום סובב סביב למצוא איזון. ההתנהגות שלך היא התנהגות שנובעת מהפרעת אכילה, וכל התנהגות היא תוצאה של ההתנהגות הקודמת לה. זה כמו אפקט הדומינו. הגבלה קלורית, לא רק בצורה של הגבלת אוכל, אלא גם פעילות גופנית ללא אכילה מספקת, תגרום לך להיות רעבה. את בסופו של דבר "נכנעת" על ידי בולמוסים, שזה דיי ברור היות ואת רעבה נורא. זה לא משנה אם הBMI שלך הוא 14 או 24, כשאת אוכלת מעט מידיי את תחווי את הרעב התגובתי הזה. במקרים מסויימים רעב קיצוני נובע מכך שאת מתחת למשקל הטבעי לגוף שלך, במקרים אחרים את אולי בטווח המשקל האידיאלי לגוף שלך או אפילו מעליו, אבל את חווה את הרעב התגובתי הזה בגלל שאת לא אוכלת מספיק- זה ככל הנראה המקרה שלך. יכול להיות שאת בBMI 24 באופן טבעי, ואולי הBMI הטבעי שלך גבוה יותר או נמוך יותר. אין לך מה להתמקד על זה. כשאת מחוץ למעגל המרושע של הרעבה-בולמוס, הרעב שלך יתאזן בסופו של דבר ואת תחזרי לטווח המשקל הטבעי לגוף שלך אם את לא נמצאת בו עכשיו.  

שאלה/ אני עדיין בשלבים ממש מוקדמים של השיקום (התחלתי רק לפניי שבוע) ואני מנסה להעלות באופן הדרגתי את הצריכה הקלורית שלי, אבל אני מרגישה ממש מודאגת בגלל שכשאני מרשה לעצמי לאכול אני מקבלת רעב קיצוני במיוחד בלילה או כשאני בבית רוב היום. הסיבה היא שאני מודאגת היא כי אני לא יכולה להבין אם אני אוכלת כי אני משועממת או שאני באמת רעבה. האם זה נורמלי לקבל סוג כזה של רעב בשלב כל כך מוקדם? האם זה יעזור מתישהו? אני מודה שאני מרגישה ממש לא בשליטה וחמדנית אבל אני יודעת שאני צריכה לעבור את זה בשביל להשתפר. 

שאלה/ אני אוכלת 3000 קלוריות ליום מאז שהייתי בתת משקל חמור ועכשיו חזרתי למשקל שהייתי בו לפניי הפרעת האכילה. אבל קשה לי, העליתי את כל המשקל בבטן ובירכיים. הפרצוף שלי נפוח. עדיין יש לי רעב קיצוני למרות שעברו חודשיים. אני תוהה מתי הרעב הקיצוני יילך וכמה זמן ייקח למשקל להתפזר לי בגוף? 

תשובה/ זה שהגעת למשקל שהיית בו לפניי הפרעת האכילה לא אומר שסיימת ושהחלמת. עבור רבים, המשקל שהם היו בו לפניי הפרעת האכילה הוא כבר לא המשקל הטבעי לגוף שלהם לאחר שיקום (ברוב המקרים בגלל שהפרעת האכילה החלה בגיל צעיר, לפניי שהחולה סיים להתפתח ולגדול- מה שמתרחש בערך בגיל 25).
אז בגלל שאת עדיין חווה כל כך הרבה סימפטומים להרעבה, אני הולכת לנחש ניחוש מושכל ולהניח שאת לא במשקל הטבעי לגוף שלך. כולנו שונים,  באופן שבו אנחנו חווים את הרעב הקיצוני, באופן בו המשקל מתפזר ברחבי הגוף, אבל בסופו של דבר הכל יגיע למקומות הנכונים. אני לא יכולה לתת לך תאריך מדוייק מתי הכל ייגמר. כל מה שאני יכולה לומר לך הוא פשוט לבטוח בשיקום. תאכלי את המינימום הקלורי שלך עד שהתסמיני הרעבה מתפוגגים, ואז תראי האם את מרגישה מוכנה לאכול על פי סימני הרעב שלך. עד אז, המשקל שלך אמור להתייצב אבל הרעב הקיצוני עדיין יכול להיות שם. רעב קיצוני הוא בחלק גדול מהמקרים נועד על מנת לקבל מספיק אנרגיה שהגוף שלך צריך על מנת לתקן נזקים פנימיים, גם אם את במשקל הטבעי לגוף שלך. 

-

אתה צריך לעבור דרך של גיהנום בשביל להגיע לגן עדן/ החוויה של ב'.
"אני כותבת את זה בגלל שהלוואי ומישהו היה כותב פוסט כזה לפניי שנה בידיוק. דצמבר 2013 היה התאריך שבו החלטתי להפוך לבריאה שוב. החלטתי לקבל את החיים שלי בחזרה ולקבל את עצמי בחזרה. החלטתי להחלים משנה של הפרעת אכילה. מאז דצמבר עברתי הרבה דברים: פחד בלתי פוסק, הזעות לילה, בולמוסים מטורפים, נפיחות קשה, לילות של בכי, התפרקויות, דפיקת הראש שלי בקיר, צרחות, רגל שבורה בגלל העצמות החלשות שלי, חודשים של דיכאון ותסכול שאתם לא יכולים אפילו לדמיין. ככה זה. אתה צריך לעבור גיהנום בשביל להגיע לגן עדן- וזה למה אתה חייב להמשיך. כל פעם, עוד צעד.  

שאלה/ חברה שלי החלימה מאנורקסיה ושמרה על משקל תקין, אכלה פחות או יותר אינטואטיבית. אבל אז היא התחילה לחוות בולמוסים (אחריי שנה של משקל בריא) ובסופו של דבר הקיאה. עכשיו היא סיפרה לי שיש לה בולימיה, היא מתאמנת במהלך היום בגלל שהיא אומרת שזה עוזר לה להימנע מבולמוסים במהלך היום, אבל אז זה קורה במהלך הלילה... האם אני יכולה לעזור לה בצורה כלשהי?

תשובה/ אני יכולה כמעט להבטיח לך דבר אחד: היא התחילה לחוות בולמוסים בגלל שהיא ניסתה להגביל את הקלוריות שלה. הספורט לא עוזר לה בכלל, למעשה זה מחמיר את הדברים, היא אמרה את זה בעצמה: היא חווה בולמוסים בלילה. זה כמו שאני אגיד: "הכדורים האלו נגד אלרגיה ממש עוזרים, חוץ מזה שהם לא עוזרים, הם רק גורמים לי להרגיש רע יותר אבל הם עוזרים בגלל שהם כדורים נגד אלרגיה." הסיבה לכך שהיא לא חווה בולמוסים במהלך היום היא בגלל שהיא עסוקה ולא נמצאת בקרבת אוכל.

להציל אותה- לא האחריות שלך. מה שאת כן יכולה לעשות לה הוא להציג לה את הבלוג הזה או אחד מהבלוגים שמופיעים ברשימות הבלוג שמכילים המון מידע מאוד מועיל עבור אנשים שמתמודדים עם מה שהיא מתמודדת. את נשמעת חברה נהדרת.  

אם גם זה לא יעזור, אני מציעה לך לפנות ליועצת או/ו להורים שלה, במיוחד אם המצב מחמיר. בריאות מעל נאמנות, תמיד. 

שאלה/ באיזה נקודה "רעב קיצוני" הופך ל"בולמוסים"?

תשובה/ אין נקודה כזו.
הפרעת אכילה מגבילה (RED) לא הופכת באורך קסם להפרעת אכילה כפייתית (BED). הפרעת אכילה מגבילה והפרעת אכילה כפייתית- שתיהן מחלות נפשיות שלא קשורות אחת לשנייה- בדיוק כמו שצליאק וסכרת הן שתי מחלות אבל לגמרי שונות. רעב קיצוני- תגובה טבעית וביולוגית להרעבה שעוברת מעצמה כשלגוף כבר אין צורך בכל כך הרבה קלוריות. סימני הרעב הופכים לנורמליים כשהבריאות הופכת לנורמלית.

שאלה/ אני במשקל תקין מאז יולי. אני בצד הנמוך של טווח המשקל התקין, BMI 19 (לא במשקל הטבעי לגוף שלי אני מניחה), אבל הגוף שלי מתפקד באופן בריא. אני שומרת על המשקל עם סביבות ה2500 קלוריות ליום. אבל עדיין יש לי את הדחפים האלה לבולמוסים, במיוחד בערבים. אבל האם 2500 קלוריות זה לא מספיק על מנת למנוע בולמוסים? 

תשובה/ הדחפים שלך לבולמוסים אומרים שאת עדיין בתת תזונה ו/או בתת משקל עבור הגוף שלך. אמרת את זה בעצמך: "אני מניחה שעוד לא הגעתי למשקל הטבעי לגוף שלי". את מתקדמת נהדר. עכשיו לכי על הצעד הבא, תקשיבי לגוף שלך ותאכלי כמה שהוא ואמר לך לאכול! את לא אמורה לאכול מספיק בשביל למנוע בולמוסים, את חווה בולמוסים בגלל שאת צריכה את האוכל. אני חושבת שאת צריכה לפזר את הקלוריות שלך יותר טוב במהלך היום. עוד אופציה היא להעלות את הצריכה הקלורית ל3000, ואז לאכול יותר אם את מרגישה צורך ביותר.

שאלה/ האם הייתה לך איי פעם בעיה עם אכילת יתר? לפעמים יש לי את התחושה הזו שאני חייבת לאכול הכל ואני לא יכולה להפסיק אפילו שאני מרגישה כבר בחילה. וזה קורה לעיתים קרובות לאחרונה. בגלל זה עליתי במשקל. מה אני יכולה לעשות? זה נורמאלי? 

תשובה/ מה שאת חווה הוא נורמאלי לגמרי בזמן שיקום, וזה נקרא רעב קיצוני. את לא צריכה לדאוג, זה לא הולך להימשך לנצח, ואין שום דבר שהוא לא בסדר איתך. זה קרה גם לי, וזה מפחיד, אבל האמת היא שהגוף שלך פשוט ממש אבל ממש צריך את הכמות הזו של האנרגיה. אל תפחדי, הגוף שלך יודע בידיוק מה הוא צריך! תקראי על זה עוד כאן וכאן.

שאלה/ אני לא יכולה להתגבר על הפחד שלי מפני אוכל ועלייה במשקל. אם אני מנסה לאכול ולא לבלוס ולהקיא אני אוכלת המון (באמת, זאת כמות מביכה) של ממתקים ואני לא מפסיקה עד שאני מרגישה בחילה וכשאני מקבלת הזדמנות (למשל אם אני לבד בבית) ישלי בולמוסים על מאכלים מלוחים וסלטים, לחם והכל ואז אני מקיאה ולא אוכלת יותר. אני מרגישה כבר כל כך חולה מזה ואם אני לא אקיא את האוכל שאני אוכל אני אהפוך לפשוט לא בריאה.

תשובה/ לא, את לא הופכת לפחות בריאה או יותר חמדנית מאחרים. מה שאת חווה נקרא רעב קיצוני, וזה קורה כמעט לכולם בזמן שיקום/הפרעת אכילה מגבילה. אם את ממשיכה להקיא, הבולמוסים לעולם לא יפסיקו. 

 שאלה/ האם אני יכולה עדיין להמשיך לקבל רעב קיצוני כשכבר יש לי מחזור 4 חודשים ברצף ואני במשקל תקין?

תשובה/ כן, אם את עדיין לא במשקל תקין לגוף שלך או שלגוף שלך יש עוד כמה תיקונים שהוא צריך לעשות. בלי קשר, אני חושבת שכולם מקבלים סוג של רעב קיצוני מידיי פעם, גם בני אדם ללא עבר/הווה של הפרעות אכילה. לדוגמא נשים רבות מרגישות כמו בור ללא תחתית לפניי המחזור החודשי/ביוץ שלהן. אם את לא אוכלת מספיק שומנים למשל שבוע שלם אז הגוף שלך יישלח לך סימנים בצורת קרייבינגים שייגרמו לך לרצות לאכול את השומנים שהוא צריך.אז כן, זה נורמאלי. אחותי לא אוהבת דברים מתוקים אבל לפעמים היא אוכלת חפיסות שלמות של שוקולד כי הגוף שלה צריך סוכרים/מגנזיום. 

שאלה/למרות שאני אוכלת 2700-3000 קלוריות עם ארוחות עיקריות/ביניים מסודרות, לאחרונה הבחנתי בכמה פעמים שהרגשתי כל כך רעבה שזה פשוט כאב והרגשתי שאני הולכת להתעלף. פעם אחת התעוררתי שעה מוקדם יותר מהרגיל והרגשתי ככה ובפעמים האחרות זה קרה בצהריים בין הארוחות. אכלתי קצת מיד וישר הרגשתי טוב יותר. האם זה קרה לך? זה נראה לי מוזר כי שום דבר לא השתנה לאחרונה.

תשובה/ נורמאלי לגמרי, וזה קורה למעשה לרוב האנשים בשיקום! זאת אחת השאלות הכי שכיחות שאני מקבלת. עשית את הדבר הנכון, כשאת רעבה את צריכה לאכול. תקראי את הפוסט הזה (למרות שהרעב שלך אפילו לא "קיצוני"). חשוב להדגיש שזה קורה גם לאנשים שלא נמצאים בשיקום! אתמול כשחזרתי הביתה אכלתי קערה של מרק עם אורז, ואז משהו כמו שש+ פרוסות לחם עם ממרח, בננה ועוד. פשוט הרגשתי כל כך רעבה וזה בסדר. לא חייבת להיות לי סיבה מדוייקת, אני לא צריכה לנתח את הסיטואציה ולהבין למה, הייתי בסך הכל רעבה. לכולנו יש פרקים בהם אנחנו הופכים לממש רעבים באופן דיי רנדומלי. להרגיש רעב זה לא דבר מסוכן, מוזר או לא טבעי.  

שאלה/את יכולה לתאר את החוויה שלך עם רעב קיצוני? אני רוצה להרגיש נורמלי ולא כאילו אני אוכלת יותר מידיי.

תשובה/ חוויתי את הרעב הקיצוני בשלושה חודשים הראשונים. זה הופיע גם לאחר מכן מספר פעמים, אבל לעיתים נדירות. הרעב הקיצוני שלי הלך בערך בצורה הזו:
-חשק מטורף למאכלים עשירים בפחמימות ושומנים, מאכלים מעובדים כמו פיצה, המבורגרים, פסטה, ממתקים, שוקולד, גלידה, צ'יפס, אורז, דג, סטייק, אגוזים, חמאה, גבינה, קורנפלקס וכו.
-לעיתים קרובות אכלתי ארוחת ערב ענקית רק בשביל לנסות למנוע את הרעב הקיצוני, מה שיצר תחושה של רעב מטורף רבע שעה לאחר מכן וצורך בעוד מנה.
-הסתובבתי עם נישנושים בתוך התיק כל הזמן.
-אובססיבית לאוכל.
-לא יכולתי להתמודד עם ארוחות שאני צריכה לבזבז עליהן זמן ומאמץ.
-תמיד קונה משקאות עשירים בקלוריות, על מנת לוודא שאני מכניסה את הקלוריות האלו לתוכי.
-תחושה של רעב אבל מלאות, תחושה של מלאות אבל רעב, תחושת בלבול לגביי רעב כללי, לפעמים אכלתי רק בשביל לבדוק האם זה גורם לי להרגיש טוב יותר- מה שבדרך כלל קרה.
-אחריי 2-3 חודשים, הופיע החשק לאכול סלט בפעם הראשונה. כן, חשק.
-בהדרגה התחלתי לאכול מגוון רחב של מאכלים: לאט לאט החשקים הקודמים הפכו לחשק עבור סלמון, ביצים, עוף, ברוקולי, תפוחים, מוקפץ, לחם, יוגורט, קורנפלקס, מיץ וכו (כמובן מידיי פעם הופיע חשק רנדומלי לאוכל מהיר כלשהו, פשוט לא לעיתים קרובות כל כך כמו בתחילת השיקום).
-בהדרגתיות הרגשתי פחות רעבה. עכשיו אני אשכרה צריכה להזכיר לעצמי לאכול לפעמים (נהגתי להרגיש רעבה בטירוף, ועכשיו זה קצת מקשה עליי לזהות רעב נורמלי ולא רעב של "פאק אני גוועת ברעב"). אני לא מגבילה את הקלוריות שלי בשום צורה, אני שמחה לומר שאוכל לוקח 1% מהזמן שלי, אם לא פחות. אני פשוט אוכלת כשאני צריכה אוכל, והמחשבות שלי סובבות סביב דברים שאני באמת מלאת תשוקה לגביהם. מרגיש דיי טוב.
אני מקווה שזה עזר, בבקשה תודיעי לי אם את רוצה לדעת יותר. 

שאלה/ אני חווה רעב קיצוני לאחרונה והדבר היחיד שאני רוצה לאכול הוא לחם לבן, גלידה, שקדים, חמאת אגוזים, האם זה נורמלי? בגלל שאני רואה שאנשים שחווים רעב קיצונים לעיתים קרובות רוצים רק שוקולד ומתוקים, אז למה לא אני?

תשובה/ הרעב הקיצוני שלך נשמע כמו הרעב הקיצוני שאני חוויתי ברוב הזמן. מעולם לא שמתי לב לכך שרוב האנשים שחווים רעב קיצוני רוצים רק שוקולד ומתוקים- באופן כללי המאכלים שאנשים חושקים בהם בזמן רעב קיצוני אלו מאכלים עשירים בקלוריות וקלים לעיבוד. כל המאכלים שכתבת, כולל שוקולד ומתוקים, נמצאים בקטגוריה הזו. אין שום דבר מוזר ברעב הקיצוני שלך, באמת. חוץ מזה, אין "חוקים" הנוגעים בחשקים שלך למאכלים מסויימים. כל מאכל הוא נהדר.

שאלה/ אני לאט לאט עולה בצריכה הקלורית שלי (בדרך ל3000) ותיכננתי לאכול היום 1700 (מעלה לאט לאט ב100 קלוריות ליום). עם זאת היום, הרגשתי כל כך רעבה- כאילו שהבטן שלי היא בור ללא תחתית. האם זה יהיה מסוכן (מבחינת תסמונת ההזנה מחדש)? לאכול יותר מה100 קלוריות הנוספות שתיכננתי לאכול אם אני רעבה יותר?

תשובה/ קודם כל, תחלימי לצד עבודה עם צוות רפואי המתמחה בהפרעות אכילה מגבילות. בכל מקרה, מבחינה רפואית, את צריכה קודם כל לטפס לאט לאט ל2000 קלוריות (כל 2-3 ימים תעלי ב200 קלוריות), כשאת מגיעה לשם את יכולה להעלות את הצריכה שלך לכמה שאת רוצה. אם הגעת ל1700 קלוריות היום, את תוכלי להגיע ל2000 בעוד פחות משבוע (אבל בבקשה תוודאי שאת לא מעריכה את הצריכה הקלורית שלך יתר על המידה). אני לא יכולה להגיד לך אם לעקוב אחריי הרעב הקיצוני ישר זה בטוח מבחינה רפואית. בעקרון הרעיון הכי טוב הוא לעקוב אחריי הרעב הקיצוני תמיד, אבל שוב, בגלל שאת נמצאת בשלב מוקדם בשיקום אני הייתי ממליצה לך לחכות ולעבוד עם הצוות הרפואי שלך עד שאת מגיעה ל2000. אם את מרגישה תסמינים כמו תחושת ריחוף, בחילה, בילבול, כאב ראש חמור, הקאות, נפיחות בכפות ידיים/רגליים, תסעי למיון. תסמונת ההזנה מחדש יכולה להיות מטופלת בקלות בבית החולים, אבל היא כן מסוכנת ללא טיפול. למרות זאת, היא מאוד אבל מאוד נדירה.  

אני מייעצת לך לחכות כמה ימים עד שאת מעלה את הצריכה הקלורית שלך באופן דרסטי. תקבעי פגישה עם הרופא שלך שיידאג לך למעקב רפואי הולם. אני לא מנסה לאבחן אותך, אבל אני לא רוצה לקחת שום סיכון ולתת לך עיצה שעלולה להיות מסוכנת. 

וכמו שאמרתי בפוסט הזה, עיצה שלי היא לעולם אבל לעולם לא תחליף לעיצתו של רופא.

שאלה/ איך אני מתנגדת לדחף לבולמוסים?

תשובה/ את לא. בולמוסים במהלך/לפניי/אחריי שיקום מהפרעת אכילה מגבילה (שכוללת הגבלת אוכל/התעמלות קיצונית/הקאות או שילוב של כולם/חלק מהם) הם תגובה טהורה כתוצאה מלהיות בתת תזונה ו/או בתת משקל עבור המשקל הטבעי של הגוף שלך. זה לא משהו שאת צריכה לנסות להימנע ממנו או להתנגד לו. הדרך היחידה לנצח את הדחף או לעשות את מה שהוא מבקש ממך- להקשיב לגוף שלך ולאכול בידיוק כמה שהוא מבקש. תקראי את הפוסט הזה בכל הנוגע לרעב קיצוני. 

שאלה/ מתי הרעב הקיצוני יעבור?

תשובה/ מאוד אינדיווידואלי. עבור חלק הוא עובר לפניי שהם מחלימים לגמרי, אצל חלק הוא נמשך עד שהם מסיימים את התהליך. מה שאני יכולה לומר הוא שזה יפסיק כשאת כבר לא בתת תזונה ו/או בתת משקל עבור הגוף שלך. עבור חלק זה מפסיק לפני. זה לא בהכרח אומר שהם החלימו.  

מקור: Lets Recover