אז אחרי הזנחה פושעת של הבלוג, מיני קאמבק על נושא שיקר מאוד לליבי.

יותר נכון, אדם שהיה, ותמיד יהיה חרוט עמוק בלב שלי.

עם כל המצב בארץ שכחתי מהכל, הראש היה עסוק מידי ברקטות ועזה וחיילים.

ובתוך כל התופת והשיגעון הזה,

פספסנו את יום השנה לפטירתו של קורי מונטית'.

כולנו הכרנו אותו כFinn Hudson המוכשר מהסדרה המצליחה Glee.

אבל לפני שנה איבדנו אותו למנת יתר של סמים ואלכוהול, אליהם היה מכור מגיל 12.

במהלך חייו הוא ניהל מאבק עיקש כדי להתגבר על ההתמכרויות,

הוא הופיע בסדרות,

הוא הופיע בסרטים,

הוא עמד להתחתן עם אהבת חייו Lea Michele,

הוא ניסה לנהל חיים נורמליים אחרי ילדות לא פשוטה בכלל.

אני הכרתי לראשונה את קורי בפרק הראשון של Glee, אי שם ב2010.

עמד בחור על הבמה, בחולצה אדומה,

גבוה, חיוך נבוך.

ואז הוא פתח את הפה והתחיל לשיר את Don't Stop Believing של Journey,

ואני נמסתי.

הקול המיוחד שלו והחיוך הביישן הזה נחרטו לי עמוק בלב.

ומאז התחלתי לעקוב אחריו.

ראיתי את הסדרה באופן קבוע רק בשביל החיוך השובה שלו כשהוא עלה לי על המסך.

כמו כולם התאהבתי בזוגיות שלו ושל ליאה,

הורדתי את כל השירים שלו,

והוא הפך להיות לי מודל לחיקוי.

אבל כל פעם שאני שומעת או רואה אותו הלב שלי מתכווץ,

והדמעות לא מאחרות להציף את העיניים.

אנשים לא מבינים למה אני מזגימה כלכך,

'הרי הוא היה רק שחקן'.

'לא ידעת איך הוא מאחורי המצלמות'.

נכון.

אבל האדם הזה נתן לי כלכך הרבה סיבות להעריץ אותו,

ואני נמלאת בכח רב כלכך כשאני רק נזכרת בו,

ולכן לא אאריך במילים.

שום מילה לא תספיק כדי לתאר אותך קורי,

אני יודעת שלעולם לא אשכח אותך.

המוות שלך לא היה לחינם.

אני מעריצה אותך.

R.I.P Cory Monteith

1982 - 2013