יום קשה, ללא ספק. כל שנה מחדש.

כמובן שהייתי צריכה לצפות שיתפתח דיון על המקום של אלוהים בשואה.

וכמובן שלמי כולן רצו? לאשירה האתאיסטית.

אפילו לא טרחו לשמוע את מה שיש לי לומר,

את הטענות שהם לא שלי אלא טענות אוניברסליות לגמרי שמוכיחות שאין דבר כזה אלוהים. 
מוות של מעל 6 מיליון לא מספיק לכם?

תמיד אומרים 'אבל נשארו ניצולים', כן.

אבל כמה נטבחו?

נשרפו?

גוועו ברעב?

קפאו למוות?

נפטרו ממחלות?

זה אבסורד.

מיליונים נשרפו בעודם חיים ואתם אומרים לי שיש מישהו מלמעלה ששומר עלינו?

שאכפת לו?

ילד קטן היה שרוע ימים ברחוב כי הוא מת מרעב ויש אלוהים?

המשפחה שלי לא סוגרת את החודש ולא ממש אכלתי כבר ימים כי אין כסף לאוכל,

לא יכולתי לטוס לפולין שזה היה חלום ממש גדול שלי, בגלל פאקינג כסף,

תולים אנשים במדינות ערב בגלל שהנטייה המינים שלהם 'לא נורמלית',

אחותי אוטיסטית,

אלפים מורעבים באפריקה,

יש בריונות בעולם שגורמת לאנשים להתאבד.

מה חסרים דברים רעים בעולם?
איפה האלוהים שלכם לעזאזל?

איפה הוא היה בכל פעם שבכיתי וקרו לי כלכך הרבה דברים רעים עד שרציתי לא לחיות?

איפה הוא היה כשאמא הייתה צריכה לחנוק את התינוק הבוכה שלה כדי שלא יגלו אותם במסתורים והמחבואים המעופשים והחשוכים?

איפה האלוהים שמגיל אפס ניסו להאכיל אותי ב'כל דבר שה' עושה לנו הוא לטובתנו'?

איפה?

לכו תחקרו קצת לפני שאתם עושים בי לינץ' עם המילים שלכם.

תפקחו את העיניים ותפסיקו עם האמונה העיוורת הזאת לדבר שלא קיים.
אני הפסקתי לנסות למצוא היגיון.