...Nope, I'm not crazy

לא כתבתי הרבה מאז שפתחתי את הבלוג הזה.
אז לא הייתה לי הרבה התלבטות- 

1. הפוסט הראשון שלי שכתבתי ביום שכתבתי את הבלוג - הפוסט הזה חמוד לדעתי, וזה מה שעלה לי לראש אם הייתי רוצה להציג למישהו זר לי את המעטפת, או יותר נכון את המעטפת של המעטפת, של מה שאני קוראת לו 'אני'. ממש אהבתי את הפוסט הזה.  

2. "פנטזיה" - פוסט שכתבתי אחרי שראיתי נרניה עם אחותי - הפוסט הזה גרם לי לשתף בחלומות שהיו לי בתור ילדה אחרי שצפיתי בסרטים כמו נרניה והארי פוטר (סרטים שהתחלתי לראות מגיל 6, ועדיין רואה אותם) ותמיד חשבתי שזה יהיה מגניב לחיות בממלכה כזאת שהכול שם זה עבודת כפיים ואתה צריך לעבוד קשה בשביל האוכל שלך ובשביל שהחיים שלך יראו כמו שאתה רוצה. פוסט חמוד.

3. "מצחיק כמה שזה עצוב" - פוסט שכתבתי אחרי שצחקתי שעה על הסיטואציה שקרתה לי, ועליה סיפרתי בו - פשוט הייתי חייבת לכתוב על זה משהו כדי לשחרר מהעצבים שהיו משולבים בצחוק, והכול בגלל ריב מטומטם שכבר נגמר ממזמן, אבל הקשר עוד לא התחדש. לא מקווה לכלום, רק רוצה שקט. פוסט שאני ממשיכה לקרוא ומתגאה בעצמי כל פעם מחדש על זה שכתבתי אותו.

4. "אני לא בייביסיטר של אף אחד" - לאחר אירועי יום חמישי בלילה, 4 ביולי, מסיבת יום הולדת שלא קרתה - פוסט שנכתב מעצבים (יותר נכון דאגה, אבל גם קצת עצבים.) על זה שחברה שלי איבדה שליטה על עצמה ואני, ועוד כמה אנשים, היינו צריכים לדאוג לה. הערה אישית: אני מקווה שחברות שלי לא יודעות על קיומו של הבלוג הזה ושאני כותבת אותו. מקווה למרות שאין סיכוי שהן יגלו. נהנהנהנהנהנה .

5. שאלה ששאלתי את עצמי היום בצהריים. לא גררה הרבה תגובות (תגובה אחת אם להיות מדוייקת) אבל גם התגובה האחת ההיא גרמה לי קצת לחשוב על דברים שכבר אמרו לי בנושא. הנושא עדיין מטריד אותי ויש לי הרגשה חזקה מאוד שאני אכתוב עליו עוד הרבה מאוד. 

אז זהו, מתוך 14 הקטעים שכתבתי מאז פתיחת הבלוג הייתי אמורה לבחור 5, לא היה כל כך נורא כי פשוט בחרתי את הקטעים שהשקעתי בהם יותר מחשבה. 

מקווה שנהניתם!

אז תהנו בחופש שלכם (אם יש לכם חופש), תשמרו על עצמכם, תתפרעו ותשתגעו כל עוד אתם ערים, תנצלו כל רגע בחופש הזה, ובחיים שלכם.

You Only Live Once 

ואל תשכחו  ה כ ו ל לטובה! (: 

הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם חברה טובה, לצורך העניין נקרא לה ר'. 

וזה לא קורה הרבה, השיחות האלה, כי רוב הזמן אני ור' מדברות על הדברים הכי מפגרים בעולם.

(ברצינות, היו אנשים שהקשיבו לשיחות שלנו והם פשוט ברחו מאיתנו מרוב שאנחנו סתומות. 

אה כן, קראתי לה 'אלפקה שלי' והם נלחצו, משהו מטורף.)

בכל מיקרה, דיברנו ועלתה מהשיחה הזאת שאלה די מעניינת:

למה כשבנים מגלים שבת לא מעוניינת במערכת יחסים כזאת או אחרת, לא בזמן הקרוב לפחות (במיקרה הזה- אנחנו, אני וחברה שלי)

איכשהו הם (הבנים) מפסיקים לדבר איתה?
למה מה קרה? מי מת?

רגע, זה קורה רק אצלי? משהו דפוק אצלי?

לא, כאילו, תסבירו לי שאני אבין.

הלו! אנשי כדור הארץ! לא הכול סובב סביב מערכות יחסים! יש דברים יותר חשובים!

אויש נו באמת! תתעוררו! תמצאו מה לעשות בחיים שלכם חוץ מלחשוב על מערכות היחסים שלכם! 

אתם צעירים! (כל אחד צעיר, זה הכול עניין של תחושה) אז מה קרה? מי מת?

חברה שלי (אחת אחרת, נקרא לה נ'), לעומת זאת, סובבת סביב זה! כל עניין מערכות היחסים תופס אצלה מקום ענקי בעוד שאני מצידי יכולה לחכות למערכת יחסים רצינית אפילו שנים, גם אם זה יהיה אחרי הגיוס ואחרי השירות הצבאי. באמת שזה לא משנה לי. אני רגילה לתחושה הזאת של לבד ואני יכולה לחיות איתה עד שהיא תצטרך להיפסק, והיא תיפסק בסופו של דבר. הרשו לי להיות קיטשית ודביקה, רק הפעם- אם אותו אחד, אדם ספציפי, יאהב אותי כמו שאני, אני אחכה. כמה שצריך, אבל אני אחכה.

לטענתה של נ': "אני בת 17! זה הגיל להנות! אני רוצה לעשות שטויות ולהתחרט עליהן כי אחר כך לא תהיה לי את ההזדמנות לעשות את זה!"

ואני רוצה לתת לה כאפה ולעורר אותה.

כן, זה נכון, מותר לעשות שטויות.

אבל לעשות שטויות בכוונה?

רק לי זה נשמע......... עקום?

ממש אבל!

מה, אם אני בת 17 (וחצי) ואין לי בן זוג, החיים שלי נגמרו?

מה קרה?!!?!?

למה כל כך קשה לאנשים לחכות? 

לא לרוץ עם החיים האלה?

הם צעירים! כולנו צעירים בסופו של דבר!

זה לא שהמוות תופס אותנו בזנב ומושך ומושך, נכון?

אין שום דבר שרודף אחרינו ומזרז אותנו.

למה צריך לדחות את הקץ ולהקדים את המאוחר?

למה למהר?

כי אחרי הכול, כולנו עוברים את אותו התהליך, נכון?

כולנו מוצאים את 'האחד/האחת' מבחינתנו בסופו של דבר.

כל אחד ימצא את ה'עד עצם היום הזה..' שלו, נכון?

מסקנה אחת מכל זה: אני חייבת להוציא את המילה 'נכון' מהלקסיקון שלי.

כי שום דבר בחיים האלה לא נכון, לפחות לא ב-100%

הכול עניין של תפיסה. 

אחרי הריב המטומטם ההוא אני עם חברה טובה, יושבות מחוץ לבית ספר שלה ומחכות לאוטובוס ואז אני רואה אותה בפינה של הרחוב והיא הולכת לכיוון שלנו.

היא הולכת לאט כזה ובהיסוס, ואז כשהיא ראתה אותי היא עצרה במקום לפני שהיא המשיכה ללכת, כאילו היא חושבת שהיא זיהתה אותי וכשהיא הבינה שזאת באמת אני ראיתי שהיא ממש בשוק. 

ואז כשהיא הייתה קרובה היא פשוט דפקה ריצה ועקפה אותנו ופשוט ברחה משם.
הקטע המצחיק זה שהיא הייתה צריכה לעלות על אותו אוטובוס כמונו והיא פשוט ברחה ומאז לא ראיתי אותה.
זה מצחיק אם חושבים על זה. 

אבל כן, היא הייתה ממש בשוק כשהיא ראתה אותי מרחוק.

כאילו, ממה לעזאזל את בשוק?!

מה חשבת? שאני לא אחשוב אפילו להוציא את האף שלי מהבית בגלל הוד רוממותה שעשתה ממני יויו כאילו שאני חייבת לה משהו?
לא אז תחשבי שוב.
סתומה.
ועוד מאשימה אותי שבגללי אנשים הפסיקו לדבר איתה.
מתוקה, הם פשוט הבינו עם מי יש להם עסק
ואז את בוכה שהעולם חרא ושאת לבד
יופי באמת

תודה מיוחדת לקארמה.