...Nope, I'm not crazy

חודשים אני מחכה לשאלון הזה
וכל מה שהציעו היה 4 תפקידים ושניים מתוכם עניינו אותי
מה, אני כאילו עד כדי כך לא מוכשרת לתפקידים בצבא?
כאילו, מה? מה?!?!?!

בסוף יתקעו אותי בתור טכנאית קשר טקטי ואלוהים יודע מה זה אומר. 

#עצבים

מנילה מעצבנת, לעזאזל איתך!!!!!!!!!!!!! 

אני פשוט שונאת אותו

וחברה שלו לא סותמת לו את הפה
והגיע הזמן שהיא תעשה את זה
לפני שאני אעשה את זה- עם כיסא שאני אדחוף לו בפרצוף, אני מסוגלת.

היה ערב סרט בפארק, "נער החידות ממומביי", אחד הסרטים הכי מדהימים שיש.

הוא רואה שאני שמחה וטוב לי, 

שאני מחייכת וצוחקת, שאני סוף סוף במצב רוח טוב אחרי הימים שעברו עליי כי אחד האיידולים הכי גדולים שלי מת (קורי מונטית' RIP)
הוא רואה את זה, הוא יודע את זה
אבל לא 

 פתאום הוא דופק לי שאלה: "איך את עם המוות של קורי? את בסדר?"

ואני מבעבעת מבפנים. 

אבל עדיין .... למה???????????????????????????

ואני אומרת ברוגע מזוייף, "למה? לא, למה?"

הסרט נגמר ואני וחברה שלי הלכנו איתו ועם חברה שלו חצי מהדרך הביתה

והוא שוב מדבר עליו (אלוהים, תסתום את הפאקינג פה שלך!)

הוא קרא לו "עוד אחד מהמפורסמים המסוממים שדפקו לעצמם את החיים" (תמות, אוקיי?)

אמר שזה היה ברור (אני מנסה לשלוט בעצמי שלא להרביץ לו)
ושהוא בטוח מת ממנת יתר כי זה מאוד קשה להיגמל אחרי שנים של התמכרות (לא ואתה היית מכור לסמים והלכת לגמילה אז אתה בטוח יודע איך זה מרגיש, וואו)

וכל הזמן הזה אני מתאפקת, מחזיקה את כל הכעס הזה בפנים.
אני מבעבעת, עוד שנייה מגיעה לנקודת רתיחה.
רציתי פשוט להרביץ לו ולא היה איכפת לי שהוא יחזיר לי (למרות ש'לא מרביצים לבנות') ולא היה איכפת לי מכלום.

מי הוא שהוא ישפוט את האיידול שלי? מי הוא בכלל? 

אז כן, הוא נפטר (לא מת, נפטר, יש הבדל. ענקי.) משילוב של הרואין ואלכוהול. אז מה? מה זה אומר?

מה רע בזה?

ובנימה אופטימית זו,

לא כתבתי הרבה מאז שפתחתי את הבלוג הזה.
אז לא הייתה לי הרבה התלבטות- 

1. הפוסט הראשון שלי שכתבתי ביום שכתבתי את הבלוג - הפוסט הזה חמוד לדעתי, וזה מה שעלה לי לראש אם הייתי רוצה להציג למישהו זר לי את המעטפת, או יותר נכון את המעטפת של המעטפת, של מה שאני קוראת לו 'אני'. ממש אהבתי את הפוסט הזה.  

2. "פנטזיה" - פוסט שכתבתי אחרי שראיתי נרניה עם אחותי - הפוסט הזה גרם לי לשתף בחלומות שהיו לי בתור ילדה אחרי שצפיתי בסרטים כמו נרניה והארי פוטר (סרטים שהתחלתי לראות מגיל 6, ועדיין רואה אותם) ותמיד חשבתי שזה יהיה מגניב לחיות בממלכה כזאת שהכול שם זה עבודת כפיים ואתה צריך לעבוד קשה בשביל האוכל שלך ובשביל שהחיים שלך יראו כמו שאתה רוצה. פוסט חמוד.

3. "מצחיק כמה שזה עצוב" - פוסט שכתבתי אחרי שצחקתי שעה על הסיטואציה שקרתה לי, ועליה סיפרתי בו - פשוט הייתי חייבת לכתוב על זה משהו כדי לשחרר מהעצבים שהיו משולבים בצחוק, והכול בגלל ריב מטומטם שכבר נגמר ממזמן, אבל הקשר עוד לא התחדש. לא מקווה לכלום, רק רוצה שקט. פוסט שאני ממשיכה לקרוא ומתגאה בעצמי כל פעם מחדש על זה שכתבתי אותו.

4. "אני לא בייביסיטר של אף אחד" - לאחר אירועי יום חמישי בלילה, 4 ביולי, מסיבת יום הולדת שלא קרתה - פוסט שנכתב מעצבים (יותר נכון דאגה, אבל גם קצת עצבים.) על זה שחברה שלי איבדה שליטה על עצמה ואני, ועוד כמה אנשים, היינו צריכים לדאוג לה. הערה אישית: אני מקווה שחברות שלי לא יודעות על קיומו של הבלוג הזה ושאני כותבת אותו. מקווה למרות שאין סיכוי שהן יגלו. נהנהנהנהנהנה .

5. שאלה ששאלתי את עצמי היום בצהריים. לא גררה הרבה תגובות (תגובה אחת אם להיות מדוייקת) אבל גם התגובה האחת ההיא גרמה לי קצת לחשוב על דברים שכבר אמרו לי בנושא. הנושא עדיין מטריד אותי ויש לי הרגשה חזקה מאוד שאני אכתוב עליו עוד הרבה מאוד. 

אז זהו, מתוך 14 הקטעים שכתבתי מאז פתיחת הבלוג הייתי אמורה לבחור 5, לא היה כל כך נורא כי פשוט בחרתי את הקטעים שהשקעתי בהם יותר מחשבה. 

מקווה שנהניתם!

אז תהנו בחופש שלכם (אם יש לכם חופש), תשמרו על עצמכם, תתפרעו ותשתגעו כל עוד אתם ערים, תנצלו כל רגע בחופש הזה, ובחיים שלכם.

You Only Live Once 

ואל תשכחו  ה כ ו ל לטובה! (: