חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

זה מוזר שעד כה רוב מה שכתבתי בבלוג הזה הוא כתיבה בשורות קצרות, בחרוזים אפילו ובעיקר שירים.

אני בד"כ לא כותב כל כך הרבה שירים, והפוסט הזה באמת עומד לתקן את זה, אבל כנקאה שעד עכשיו הייתי במצב רוח נפשי שאיפשר ותרם לשירים האלה לפרוץ החוצה מתוכי כמו רוח סערה.

בכל מקרה, הפוסט העכשוי ידבר רבות בנושא הפמיניזם והשיוויון בין המינים, כאשר על הפמיניזם אני אדבר לעתים קצת בצורה שלילית.

אז לכל הפמיניסטיות שמביניכן, אני לא יוצא נגד הפמיניזם, אני רק מראה צד בפמיניזם שעוד לא התפתח לגמרי.

ואחרי כל החפירה שקרתה פה אתחיל בפוסט בצורה רשמית.

אני מאמין בשיוויון.

בפרט אני מאמין בשיוויון בין המינים.

לדעתי שיוויון בכלל ושיוויון בין המינים בפרט הוא דבר חשוב לקיומה של חברה תקינה והגיונית. "זכר ונקבה ברא אותם" נכתב בבראשית א, 27.

על אף שאינני אדם מאמין אני מאוד אוהב להכניס מדי פעם בכתיבה שלי פסוקים ורעיונות מהתנ"ך, כדי להראות שהדת, על אף מה שהיא גורמת לו, אינה בהכרח דבר כל כך נורא מיסודו.

לאורך שנים רבות, גם בתקופת האדם הקדמון היו לזכר ולנקבה תפקידים משלימים והם עבדו ביחד רבות, הנשים היו מלקטות ומפרנסות את המשפחה בעוד הגברים היו יוצאים לציד, כיום מצאו גם עדויות לכך שבשבטים שונים היו גם הנשים יוצאות לצוד.

בכל מקרה, לגברים ולנשים זכויות שוות וחובות שוות, על פי דעתי, בכל מוסד.

גם אם במציאות הדבר אינו ככה.

אבל רבות כבר דובר ורבות עוד ידובר על הדרדרות מעמד האישה בימים העתיקים ועד לזמנים המודרניים בהם הפכה האישה למטפל העיקרי בבית ולאדם חסר זכויות, בעוד הגבר היה המפרנס העיקרי, ורבות דובר ורבות עוד ידובר על כך שנשים מקבלות 67% ממה שגברים מרוויחים וכו'

אני בא לכאן לדבר דווקא על הדיכוי שנעשה לגברים, בצורות מסויימות, שאנו הגברים אף לוקחים בו חלק פעמים רבות ומסכימים לו כחלק מהכתבות החברה.

הדיכוי הגברי בא בעיקר מהחלק הגברי של המגדר, אך לא רק.

גם גברים מדוכאים.

העובדה שגבר שמנסה להראות את רגשותיו בפומבי ייחשב בעיני גברים, אך לעתים גם בעיניי נשים שונות ל"הומו" או "רכרוכי".

אני שמעתי פעמים רבות שכגבר טבעוני אני רכרוכי, לאור העובדה שאכפת לי מזכויותיהם של בעלי החיים ואני לא אוכל בשר כל יום.

גברים מדוכאים גם לאור העובדה שמיד מכוונים גברים למקצועות מסויימים: מנהלים, אחראיים, תפקידים בכירים.

גברים מדוכאים גם לאור העובדה שמיד מכוונים אותם לתחביבים מסויימים: היאבקות (צפייה והשתתפות), כדורגל, ספורט למינהו בעוד גברים רבים העוסקים בכתיבה שירה, כתיבת ספרות וכו' נחשבים ל"לא גבריים מספיק" על אף היותם "גברים מודרניים" לכאורה.

אני יכול להמשיך ולתת דוגמאות רבות לכך שגברים מדוכאים.

אבל ברצוני להגיע לדוגמא שהביאה אותי לכתוב פוסט זה:

על פי דעות של נשים רבות, ולפעמים גם גברים רבים: גברים תמיד מחפשים סקס, חושבים עם איבר המין ולא עם המוח, לא אכפת להם מאישיותה של האישה שמולם והם רואים אותה רק באמצעי לסיפוק צרכיהם המיניים.

אני, כגבר יכול להגיד שלא כך הדבר.

ופעמים רבות אני אף שומע טענות שאומרות שגבר שהוא לא כזה אינו באמת גבר.

נמאס לי שנשים חושבות שהדבר היחיד שאני חושב עליו כשאני נכנס למערכת יחסים או רוצה להיאבק על אחת הוא "הסקס המדהים", "החזה הגדול" או ה"תחת המעוצב" של הבחורה.

לעתים, אני נאבק על קשר כי אני רוצה מאוד להמשיך ולהכיר את זו שאני בקשר איתה, כי אני מרגיש מיוחד או טוב יותר כשאני איתה.

נמאס לי מהדיכוי הגברי!

גברים! הראו לעולם שאינכם טיפשים חסרי רגש ובעלי ליבידו מפותח מדי שאין שום דבר אחר חוץ ממנו.

וכאן אני רואה בעיה בפמיניזם, שמדבר רבות על הדיכוי הנשי ומעט מדי על הדיכוי הגברי.

לדעתי, הפמיניזם צריך לשאוף להפסקת הדיכוי לשני המינים ובכך תימדד הצלחתו.

מקווה שקראתם והבנתם את טענתי.

מחפש זהותי