חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

נסו שנייה לחשוב כיצד נראה עולם שלמדידת הזמן בו אין שום משמעות. עולם שבו המונחים ״דקות״, ״שעות״, ״ימים״ ו״שנים״ אינם מובנים ומוגדרים לכל ילד קטן ולכל אדם מבוגר, ולכל אחד בכלל.

יצא לי לחשוב בעצמי על העולם הזה, ואני רוצה להציג בפניכם את העולם שחשבתי עליו.

זה עולם שלנו, החיים בעולם שבו הזמן מאוד חשוב להתמצאות, לעבודה, ללימודים, לחיים, לפגישות וכו׳ הוא יהיה מאוד מוזר, ואולי אפילו מבלבל, אבל נסו רגע להיכנס ביחד איתי לאיך נראה העולם הזה, ואולי, רק אולי, תרצו כמוני לנסות אותו ולו לכמה ימים.

אז אחת השאלות ששאלתי את עצמי עכשיו, כשהתחלתי לכתוב על העולם הזה היא: האם בעולם שבו אין מדידת זמן יש שגרה? וזו שאלה מאוד מעניינת וחשובה, ואני אשאיר אותה פתוחה לכם ואתחיל בתיאור העולם חסר הזמן שלי.

אני קם בזמן שהשמש בשמיים כבר שוקעת, אני רק קמתי אז כמובן שאני מצחצח שיניים ואוכל ארוחה, ובגלל שאני צריך ללכת לעבודה אני הולך לעבודה שלי, אני מזכיר שהשמש כבר שקעה, ואני בדרך למשרדי, ובמשרד מקבלות את פניי שתי המזכירות שהגיעו בשעה הזו, משום שהן ישנו במהלך היום, ויכול להיות שמחר הן יגיעו מוקדם בבוקר, אני נכנס למשרד, עושה את עבודתי וכשאני מרגיש שסיימתי אני יוצא מהעבודה, בינתיים את שתי המזכירות החליף מזכיר אחד שלא יכול לישון בלילות, חשוך לו מדי.

החלטתי שאני יכול ללכת למסעדה האהובה עליי ולשבת שם, אולי אמצא חבר אחר שלי שגם הוא נמצא במקרה במסעדה באותו הזמן, ואז אשב איתו יחדיו. אני לא פוגש חבר במסעדה, אבל אני פוגש אנשים אחרים, ומתיישב לצידם, גם להם בא לאכול עכשיו, אני יושב ואנחנו משוחחים על הא ודא, ולאחר שאכלנו ושבענו כל אחד הולך לדרכו, אני ממשיך לטייל לי ברחוב ופתאום פוגש חבר שלי, החלטנו שאנחנו רוצים ללכת יחדיו למקום כלשהו, ובגלל שאין לאף אחד שעון לא קבענו ליום אחר ולשעה מסוימת אלא פשוט הלכנו לאנשהו ביחד, לאיזה בית קולנוע, אבל בגלל שאין זמנים של הקרנות פשוט נכנסנו באמצע הסרט שהתחיל כבר, והחלטנו לראות עוד כמה סרטים אחר כך.

אחרי הסרט עם החבר חזרתי הביתה כשהשמש כבר זרחה ואני רואה את אשתי יושבת במטבח וחותכת סלט, היא שואלת אותי אם אני רוצה לאכול, אני אומר לה שלא ומבקש ממנה שנלך לישון, היא אומרת שהיא לא עייפה ובכל זאת באה לשכב לצדי.

אני קם בזמן שהשמש זורחת בו, שוב, ולוקח את הבן שלי לביה״ס, ובגלל שאין שעות ספציפיות שבהן תלמידים צריכים להיות בביה״ס כל תלמיד בא מתי שבא לו, ותמיד יש מורה בביה״ס, כי לכל מורה נוח, ולכל תלמיד נוח ללמד בשעות אחרות ודברים אחרים, ובגלל שאין מערכת שעות התלמידים שבכיתה יכולים לבחור ללמוד מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים.

אני מקווה שהצלחתי לתאר לכם פחות או יותר איך נראה עולם שמדידת הזמן בו חסרת משמעות ושאין משמעות למונחים שאנחנו המצאנו כמו:״ימים״ ו״שעות״ ו״שנים״, עולם שבו אין תאריכי הולדת וזמני פטירה, עולם שבו אין צורך לקום מוקדם לביה״ס, או לעבודה או לכל מקום אחר.

אז נכון שיש חסרונות לעולם הזה, ואני מסכים איתם, אבל אולי החסרונות האלו נראים לנו כי אנחנו כל כך רגילים לשעות ולדקות ולימים שאנחנו מכירים וכל כך רגילים אליהם, נכון שאם הייתי נכנס לעולם כזה שבו אין זמן גם אני הייתי מתבלבל, אבל אולי, רק אולי, הייתי רוצה לנסות אותו גם למעט זמן, לראות אם הוא מתאים לי.

חלמו על זה.

מְחַפֵּשׂ זְהוּתִי.