חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

נאמר במשנה במסכת יומא (ח,ט):

"עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו"

ואכן זה חשוב לבקש סליחה מחברינו ומידידינו על הפגיעות שעשינו להם במהלך השנה, ואני מאוד מעריך את היהדות על כך שיש לה יום אחד בשנה שהוא קולקטיבי ובו מבקשים סליחה.

אך מתי הקדשנו ולו כמה דקות לבקש סליחה מעצמינו?

לפעמים זה נשמע לנו מובן מאליו ״הרי ברור שסלחתי לעצמי״, אבל אני חושב שזה לא באמת נכון.

מתי ביקשנו לאחרונה מעצמינו סליחה על כל הפעמים שוויתרנו לעצמינו? שידענו שאנחנו יכולים יותר ובכל זאת וויתרנו ולא עשינו?

מתי ביקשנו לאחרונה מעצמינו סליחה על כל הפעמים שוויתרנו על עצמינו? שרצינו להיות משהו אחר ולכן בחרנו לעשות משהו שלא היינו עושים בשום סיטואציה אחרת, סתם כי רצינו לעשות משהו?

מתי ביקשנו לאחרונה מעצמינו סליחה על כל הפעמים שלא עשינו את המשהו הזה, זה שממש רצינו לעשות, זה שממש חשבנו שהוא יהיה טוב לנו, כי זה היה לא נוח, או לא מתאים, או מביך? וזה היה די בסדר לעשות את זה (כמובן, לא משהו שייפגע במישהו או במשהו חס וחלילה).

מתי ביקשנו לאחרונה מעצמינו סליחה על כל הפעמים שכן עשינו את המשהו הזה? זה שממש לא רצינו לעשות ועשינו בכל זאת כי ביקשו מאיתנו, או כי לא יכולנו שלא לעשות, והרגשנו שבאמת בגדנו בעצמינו?

מתי ביקשנו מעצמינו סליחה על הפעם הזו שבה פגענו בעצמינו? בין אם מילולית, נפשית או פיזית?

הקושי בלבקש סליחה מעצמינו, במרבית הפעמים היא לא זה שאנחנו צריכים לבקש מעצמינו סליחה (למרות שגם את זה רוב הפעמים אנחנו לא עושים) אלא שאנחנו באמת צריכים לסלוח לעצמינו, להבין שהדברים שעשינו או לא עשינו היו חלק מאיתנו, ועם זאת אנחנו מוכנים או לא מוכנים לעשות זאת גם בפעם הבאה.

זה קשה לבקש סליחה, אבל הרבה יותר קשה לסלוח באמת לעצמינו על דברים שעשינו.

אני מקווה שבין כל הסליחות שאני אבקש השנה, למרות שאני לא צם, ולמרות שיום כיפור לא תופש אותי בשום סיטואציה דתית אמונית, יהיו גם בקשת סליחה מעצמי.

כי אני חושב שיותר ממה שאחרים ואחרות נפגעו ממה שפגעתי בהן, ורוב הסיכויים שעל זה כבר ביקשתי סליחה, אני נפגעתי מזה, כי אני לא מוכן לסלוח לעצמי על המון המון דברים שעשיתי.

"אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את שביכולתי, התבונה להבחין בין השניים".

אז נכון, שאין אלוהים (בנוגע לבטחוני בנושא אין לי כוח לוויכוחים), אבל אולי בעצם הבקשה ל״אלוהים״ זו בעצם בקשה לתוך עצמי פנימה.

צום קל לצמים.

מְחַפֵּשׂ זְהוּתִי.