בכוס של TA, בבקשה

אני אוהבת את היום הזה. המשמעות החומרית שלו שולית בעיני. 

לא צריך לקנות כדי לרגש. אפילו מחווה קטנה כמו נשיקה ו"אני אוהב אותך" הם כל כך הרבה מעבר.

לא צריך להגזים ולפוצץ צימר בלבבות, ניחוחות מתוקים, שוקולדים ועלי ורדים על המיטה כדי לרגש.

בשבילי, כל יום הוא ט"ו באב. כל יום אני שומעת ממנו כמה שהוא אוהב אותי, למה הוא אוהב אותי, וכמה שהוא ימשיך תמיד לאהוב אותי

אנחנו ביחד כבר שנתיים, ולמרות המרחק התמידי בינינו, והפאזות השונות שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, אנחנו מחזיקים מעמד, ואנחנו חזקים. הקשר שלנו פורח. כבר שנתיים תמימות.

אנחנו אוהבים באמת ובתמים, ואנחנו לא צריכים מתנות ובלונים, שוקולדים ושטויות קיטשיות כדי לדעת שהאהבה בינינו נמצאת.

למרות שכמו שאני מכירה אותו הוא בטוח יביא לי משהו, ברגע שהוא יחזור.

רק מתי הוא יחזור? 

הוא הבטיח שהוא יבוא לבקר אותי במשמרת, תכננתי לקחת הפסקה באמצע ולשבת איתו שעה, לדבר ולצחוק איתו, להתגעגע אליו טיפה פחות כי אני אראה אותו. רק ששוב הקפיצו אותו לפעילות מבצעית, ואין לי מושג מה הוא עושה, או איפה הוא. הוא אמר לי את הכל בטלפון ונשמע שהוא מרגיש פספוס, למרות שהיה מדובר על לשבת בקניון. לא מי יודע מה דייט מהסרטים. ועכשיו הוא איננו, ועל לשמוע את הקול שלו ב24 השעות הקרובות לפחות אני לא חושבת אפילו. הוא לוחם, הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות, ואין לי מושג מה זה. מה שאני כן יודעת, ומרגישה בכל הגוף, ולמרות שזה ישמע קיטשי, אני יודעת שהוא מגן עלי.. 

אני מרגישה שכשהוא יוצא לפעילות, הוא עושה את זה לא רק כי אמרו לו, לא רק כי צריך להגן על המדינה, לא רק בשביל עצמו. הוא עושה את זה גם בשבילי, הוא מרגיש מחויבות להשאיר אותי שקטה בלילה שאני אוכל לישון, בידיעה שהוא תרם את כל מה שהוא יכל למצב הזה.

אין משהו שאני יכולה לעשות שישתווה להקרבה שלו בשבילי. הוא יעשה בשבילי הכל. באמת, כמו שהקלישאה אומרת, הוא ילך בשבילי עד סוף העולם, באש ובמים.

ואני? אני אעשה בשבילו את אותו הדבר. בלי לחשוב פעמיים.

אהבה היא קצת מהכל. לטוב ולרע. אבל יותר מהכל, זה שקט נפשי והנאה צרופה.

ט"ו באב שמח,

תאהבו לא רק ביום הזה ולא רק בוולנטיינס דיי.. תאהבו 365 ימים בשנה! 

אין לנו רכב בבית, אז זה לא היה הכי דחוף, כי גם ככה לא היה על מה לנהוג אם היה לי רשיון...

גם בייחוד לא אחרי תאונת הדרכים.

תאונות זה מפחיד. כל תאונה שהיא. גם תאונת דרכים זה מפחיד.

אבל אני חושבת, שלעבור תאונת דרכים, כשאין לך שמץ של מושג בנהיגה זה מפחיד קצת יותר מאשר אילו היית יודע.

לא היה לי מושג מה קרה, איך זה קרה או למה. מה תרם לזה שזה קרה ואיך הרכב הגיב, מה קרה לרכב, ואיזה חלקים ממנו היו מפוזרים על שולי הדרך.

כל מה שידעתי הוא שרגע אחד היינו בנסיעה ברכב שלו, שכל כך אהבתי, ורגע אחרי זה הרכב היה מרוסק עם כריות אוויר בחוץ, לא דומה לשום דבר מאיך שהוא היה נראה לפני,חבר שלי שצורח עליי להתרחק ממנו ואני שנמרחת על הרצפה ומנסה להתרחק מהרכב שבוער לידי

אז נהיגה זה די ביג דיל.

אני מתרגשת מהשיעורים האלה, מההרגשה של להתיישב מול ההגה ולנהוג לאן שהמורה יגיד לי במשך כמעט שעה, כמעט כמו שאני מתרגשת לראות את חבר שלי. זה החופש שלי, זה המפלט שלי מהסביבה הדוחקת, מהלחץ בעבודות, מהשגרה המשעממת שאוטוטו גורמת לי להתחרפן, מהלחץ שאמא מפעילה עליי. היא לא נותנת לי מרווח נשימה, היא יושבת עלי כמו כלב שמירה, עוקבת אחרי כל צעד שלי. זה מטריד אותי קצת, ואין עם מי לדבר, אין על מה להתווכח, כי היא תמיד צודקת. זה הכל האגו המזורגג הזה, הוא מעוור אנשים. מילה לא במקום - והכל מוקצן לרמות אבסורדיות שבנסיבות אחרות היו גורמות לבנאדם להיאנח ולהניד את ראשו מצד לצד, לדפוק את היד בראש ולהגיד - "וואלה - המצב אבוד. אין תקווה".

ב40 ומשהו הדקות האלה של השיעור אני כמו ציפור ששיחחרו אותה מהכלוב. לא מעניין אותי כלום חוץ מהאוטו על הכביש והעובדה שאני השולטת במצב. אני מחליטה כמה ואיך, עם הכוונה מהמורה על לאן. אין מי שידבר אליי מגבוה וייתן לי הוראות. יש רק הכוונה בגובה העיניים. אנחנו שווים פה. זה לא משנה שלו יש נסיון של ארבעים שנה על הכביש ולי של ארבע שעות. אין התייפיפות ומשחקי אגו, אין שחצנות והתנשאות, בוסיות ושתלטניות. בקיצור - כל התכונות שאני לא אוהבת בבני אדם - חסרות כאן. והחסרון שלהן נותן לי את מרווח 40 דקות הנשימה 3 פעמים בשבוע שאני כל כך כמהה לו...

זה השמן המושלם בשבילי לנקות את הראש, ולחזור רעננה ומאווררת, מצידי גם לעוד 24 שעות של משמרת עם אנשים דוחים וכפויי טופה. bring it on!

נ.ב: אל תשכחו שגם אתם נהגים יקרים, הייתם פעם למ"דים. רואים שלט של למ"ד - אל. אל תצפרו. פעם בחיים - אל תהיו ישראלים. תכבדו. אולי הרגע הלחצתם ילדה בקושי בת 17 שהיום זה השיעור הראשון שלה והיא עוד לא מצאה את הרגליים והידיים שלה.

בברכת לילה טוב וחלומות טובים,

LeMiQ

אחד מהם לדוגמא הוא הגילוי (המרעיש?) שגיליתי לא מזמן.. הייתה משמרת רגועה כי בטח כולם צפו באח הגדול או משהו אז היה לי את הצ'אנס לחזות איך בדיוק המשכורת שלי נוצרת . הייתי מצפה שבסוף החודש היו סוכמים ככה:

1) שעות עבודה בחודש הקלנדרי X תעריף לשעה = כסף!

2) ימי עבודה X (מחיר לנסיעה באוטובוס X נסיעות ביום.. 2) = כסף!

3) מחסירים את המס הכנסה ביטוח לאומי וכו'...

ויוצאת המשכורת נטו! והכסף כמובן היה מגיעה מההכנסות של המסעדה. הגיוני! ככה אמור לעבוד עסק. (תאמינו לי יש לי טיפה ידע בתחום. אבל ממש טיפה)

בכל מקרה, הגילוי היה כזה:

כל הטיפים שנאספו במשמרת נאספים בקופסא קטנה וחמודה.

1) כמות השעות שכל מי שהיה במשמרת X תעריף לשעה = כמות מסוימת של כסף.

2) הטיפים שנצברו - אותה כמות של כסף מסעיף 1) = הכמות ההיא הופכת להיות המשכורת שלנו לאותו יום.

3) אם מישהו לוקח מזומן - הכסף מסעיף 1) הולך אליו לפי כמות השעות שעבד

4) מה שנשאר מהטיפים אחרי שהורדנו מהם *את המשכורת שלנו לאותו יום* זה הטיפים.

השאלה שלי היא למה?! למה אני בתור מלצרית צריכה לגרד את המשכורת שלי מהטיפים?!

ואם הייתה משמרת חלשה - אין טיפים! ואז משלימים את המשכורת אם קורה שלא היו מספיק טיפים כדי לגרד את המשכורת לאותו יום.

כאילו אם הכל היה הולך לפי החוק (ברור לכם שהכל עובד "בשחור" כן?) אז היו לי פי 17 יותר טיפים!!

יש שיגידו "מה את בכלל בוכה" זאת הכנסה שאת לא מצהירה עליה ואת מעלימה מס.

אז אני אגיד לכם מה נכון! זאת הכנסה לא מוצהרת, אבל בעיני טיפ הוא חוות דעת אילמת על השירות של המלצר. אתה יכול להשאיר אתה יכול גם לא. קיבלת שירות טוב סביר להניח שתשאיר יותר. זה כמו להגיד תודה על השירות. אני לא עובדת בשביל הטיפים. הטיפים זה בונוס. פשוט אם הכל היה מתנהל כמו שנכון וצריך אז הבונות הזה היה הרבה יותר שווה.

חוץ מזה! העלמת מס של 20 שקל? 200 שקל? על זה לא תקום ולא תיפול המדינה. אם המדינה הייתה מסתמכת על הטיפים שלי - אז אבוי.

________________________________________________________________________________

הקטע האירוני? חוק שכר המינימום ועוד איזה פסיקה שקשורה למלצרים ולשכר שלהם - תלויה ממש מעל...

הפח.

_________________________________________________________________________________

מספיק מחשבות ליום אחד. אני עדיין מריחה כמו סלט למרות שהתקרצפתי... מזל שמחר ים...