my impossible life .

"לקום בבוקר. יום חדש. עייף כמו תמיד. לא יודע מה יהיה היום. מה יקרה ."

החיים הם מתנה. אל תגמור אותם. תזכור אותם כאילו זה תכשיט מההורים.

הבעיה היא שאתה לא יודע מה ההורים.

אתה הולך לאט לאט ומתקרב לשער בית הספר

"בוקר טוב הומו"

ממשיך ללכת.

מהר מהר שלא יבוא מישהו מכיתות גבוהות ויציק לך. אתה כל היום מתחבא בכיתה.

רק לא לראות אותם. שלא יגידו לך משהו. שלא ירדפו אחרייך. שזה לא יגיע למצב של דיכאון.

אתה אוהב את החיים. כשאתה לבד. לשמוע מוזיקה. NEVER SAY NEVER.

זה מה שמחזק אותך.

אתה יודע שכלום לא שווה את העצב שלך. אבל זה מה שקורה.

אתה לא יכול להפסיק את הדמעות. כל כך הרבה סיבוכים בחיים.

הכל קשרים כמו בנעליים שלוקח שנים לפתוח.

כמו שקית שלוקח לה אלפי שנים להתקלות.

אבל עם כל הסיפור חיים הקשה. אני חזק.

אני אשאר חזק. תמיד הייתי. ותמיד אהיה!

אני לא אשבר!

סיפור חיי קשה. אני רוצה לשתף אותו. זה משהו שכתבתי מהלב. אני תמיד אשאר חזק. למרות שיש מקרים שלא. אבל אני תמיד מכניס לעצמי לראש- לא להישבר.

אשמח לתגובות :)